תשובה:
בהלכות הקודמות
ביארנו את עיקר דין עיקר וטפל, שכל מאכל העשוי משני סוגי מאכל, יש לברך עליו כברכת המין העיקרי המעורב בו. ועל כן, עלי גפן הממולאים אורז, יש לברך עליהם "בורא מיני מזונות", שהאורז שבתוכם עיקר, והעלים טפלים לו.
וביארנו שכאשר מעורב במאכל מין העשוי מאחד מחמשת מיני דגן, כגון קמח חטה, ואותו מין דגן בא על מנת לתת טעם במאכל (ולא רק בשביל לשפר את המרקם של המאכל, או לדבקו), הרי שלעולם אנו אומרים שמין הדגן הוא העיקר בתערובת, מפאת חשיבות מיני הדגן הבאים להשביע.
ומעתה כאשר נבא לדון לגבי בוטנים אמריקאים, שהם בוטנים המצופים קמח ותבלינים, הדין פשוט שמברכים עליהם ברכת "בורא מיני מזונות", כי אין ספק שהכוונה באכילתם היא גם לבצק העוטף אותם, והוא משביח אותם, ובא לתת בהם טעם טוב. ועל כן ברכתם בורא מיני מזונות. ואף שיש מי שרוצה לחלק ולומר שדבר המצפה את המאכל אינו נחשב לדבר המעורב במאכל. מכל מקום אין הלכה כדבריו, כי חילוק זה אין לו מקור נכון בדברי הפוסקים. ולכן אף שהבוטנים אינם מעורבים ממש עם מין הדגן, מכל מקום מכיון שכעת עומד לפנינו בוטן מצופה, הרי כאן תערובת שברכתה בורא מיני מזונות. וכן פסק מרן רבינו הגדול שליט"א בספרו חזון עובדיה. וכן מובא בשם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל. והוא הדין לענין ברכה אחרונה על בוטנים אלה, שכל שאכל מהבוטנים כשיעור, הורה לנו מרן הרב שליט"א שיברך אחר אכילתם ברכת "על המחיה".
וכן הדין לגבי שניצל המצופה בפירורי לחם, שכאשר הפירורים באים על מנת לתת טעם טוב שיש בהם ביחד עם העוף, בודאי שיש לברך על השניצל "בורא מיני מזונות". אבל בהרבה מקומות, לא בא ציפוי השניצל אלא על מנת לשפר את מרקם השניצל, שיהיה פריך יותר, ושהטיגון שלו יהיה איכותי יותר, ולא בכדי לתת בו טעם של הפירורים, ואז הדין הוא שיש לברך על השניצל "שהכל נהיה בדברו", כפי שביארנו בהלכה הקודמת, שכל שהקמח לא בא על מנת לתת טעם, אין הוא יכול להחשב לעיקר המאכל. (וכן הורה לנו מרן הרב שליט"א. ובודאי שכאשר אוכל את השניצל בשעת הסעודה עם לחם, אין לברך עליו כלל, שהרי השניצל הוא מכלל הדברים הבאים מחמת הסעודה שנפטרים בברכת הפת).
ולסיכום: על בוטנים אמריקאים יש לברך "בורא מיני מזונות". ועל השניצל יש לברך "שהכל נהיה בדברו". ואם הוא שניצל שיש עליו ציפוי חשוב, שבא לתת בו טעם טוב, ולא רק בכדי לשפר את מרקם השניצל, הרי שאז יש לברך עליו בורא מיני מזונות.
