נאמר בתורה (שמות כב): "אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן, אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ, וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים".
מבואר בתורה, שמאד הקפיד ה' יתברך על כבודם של האומללים, היתומים והאלמנות, וביארה התורה בפירוש את עונש המצערם, שסופו למיתה, וענשו גדול מנשוא.
והרב רבינו בחיי (בפירושו לבראשית לז) הביא מדרש חז"ל, כי כוונת התורה במה שהזהירה על כבוד האלמנה והיתום, היא אפילו על אלמנתו של מלך, ואפילו על יתומים של מלך. וטעם הדבר, לפי "שנפשם שפלה ודמעתם מצויה". וביאר את הטעם שה' יתברך שומע תפלת היתומים והאלמנות, לפי ששאר בני אדם, כשמצערים אותם, הם פונים לחבריהם ומושיעיהם, ושמים בטחונם בהם, אבל היתום והאלמנה שאין להם מושיעים, אינם בוטחים כי אם בהקדוש ברוך הוא, ועל כן הקדוש ברוך הוא שומע צעקתם ויריב ריבם.
ובמדרש (אוצר המדרשים עמוד 262) אמרו רבותינו, שבשעה שעלה משה רבינו להר סיני, הראוהו מן השמים את כל מה שנעשה שם. וראה את המלאכים שאומרים שירה לפני ה' יתברך, ועוד מראות יקרים. אחר כך הראוהו אנשים רשעים, שהם תלויים כשראשיהם למטה ורגליהם למעלה, ומכף רגליהם ועד קדקודם כולם דבוקים במיני עונשים קשים ומרים, וצועקים הרשעים ואומרים "תנו לנו מוות ונמות"!, שנאמר: "הַמְחַכִּים לַמָּוֶת וְאֵינֶנּוּ". ושאל משה את המלאכים, מה מעשיהם של אותם האנשים שנענשו ככה? אמרו לו: שאלו המענים יתומים ואלמנות.
ומה שנראה לעתים כאילו תפלת היתומים והאלמנות אינה מתקיימת, הוא מפני מה שאמרו בגמרא (שבת דף לג.), שבעוון נבלות פה, צרות רבות, וגזירות קשות מתחדשות, ובחורי שונאי ישראל מתים, יתומים ואלמנות צועקין ואינן נענין, שנאמר "עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה', וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנוֹתָיו לֹא יְרַחֵם, כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע, וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה, בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה". ובכל זאת נאמן ה' יתברך לשמוע תפלת היתומים והאלמנות, יותר משאר התפלות. וכל המרע להם, הסכנה פרושה כרשת לרגליו.
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, היה זהיר מאד בכבוד יתומים ואלמנות, ודלתו פתוחה בפניהם. ובמשך תקופה ארוכה היה אוסף בעצמו כסף לפרנסת אלמנה ויתומיה ופעם כששמע על אלמנה בודדה, אשת רב גדול אחד שנפטר, שלח אותנו אליה, לברכה בשמו ולדרוש בשלומה, וכן כמה וכמה פעמים בימי חייו, טרח עבור אלמנות ויתומים באופן יוצא מן הכלל.
וכמה גאונים היו, ובכללם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שהיה מבקר באופן קבוע מידי חג בבית אלמנה אחת ממשפחתו, כדי להרנין את לבה. ויש לשים לב לענין זה, שלא להניח את האומללים והנזקקים ללא עזרה. וכמובן, הכל בצניעות ובקדושה.
