למדנו שמותר לעשות קרח בשבת.
במסכת שבת (דף נא:) תנו רבנן, אין מרסקים לא את השלג ולא את הברד בשבת, אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש. זאת אומרת, שיש איסור לרסק בשבת שלג או ברד או קרח על מנת שיהפוך למים נוזלים.
טעם האיסור
ונחלקו הראשונים בטעם איסור ריסוק קרח בשבת, שבספר התרומה פירש, שטעם האיסור הוא מדין "נולד", שיש איסור ליצור דבר חדש בשבת, והרי הקרח הופך על ידי הריסוק למים נוזלים שהם דבר חדש, ויש בזה איסור משום נולד. אולם דעת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א, שאין בפעולה זו של הפיכת הקרח לנוזל איסור משום נולד, משום שאין זה דומה לבורא דבר חדש ממש. אלא טעם איסור ריסוק הקרח בשבת הוא מחמת גזירת רבותינו, שגזרו איסור על כך, משום שפעולת ריסוק הקרח והפיכתו לנוזל דומה בתכונתה לסחיטת פירות והפיכתם לנוזל, (שבפירות העומדים לסחיטה, כגון ענבים וכדומה הוא איסור תורה לסחטן בשבת), ולכן גזרו גם על "סחיטת" הקרח והפיכתו לנוזל, אבל אם הקרח נמס מאליו בתוך הכוס אין בכך איסור כלל.
נמצינו למדים, שדעת רוב רבותינו הראשונים, הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א, שטעם איסור ריסוק הקרח בשבת אינו מטעם איסור "נולד" אלא מחמת גזירת סחיטת פירות. וכדעת רוב הראשונים פסק מרן בשולחן ערוך, שטעם האיסור הוא משום גזירת סחיטת פירות העומדין למשקין. אבל הרמ"א סובר שיש לחוש לדעת ספר התרומה שטעם האיסור הוא משום נולד. ומכאן נצא לדון בהלכה הבאה, האם מותר להשתמש בסבון מוצק בשבת.
אכילת איגלו
ישנו ממתק שנעשה עבור ילדים, שנקרא "איגלו", והוא משקה קפוא בתוך שקית, שהילדים מנקבים אותו בראשו ואוכלים. ויש לדעת, כי הדרך היא, שנושכים שוב ושוב בקרח, כדי שהוא יתרסק ויצא מן השקית, ואין לעשות כן בשבת, אלא למצוץ את הקרח בלבד, או לנשוך ולאכול, אבל נשיכה כדי לרסק את הקרח, אסורה בשבת.
