בהלכות הקודמות ביארנו, שכאשר לשים בצק, מקמח במשקל של 1560 גרם, יש חיוב להפריש מעט מן הבצק "חלה", ואת ההפרשה הזו יש לאבד כפי שהסברנו.
בצק של כמה נשים
חובת הפרשת חלה, היא כאשר מדובר בבצק של אדם אחד, או של שני אנשים, שיש לכל אחד מהם די עיסה, שבכל חלק יש 1560 גרם קמח. כלומר, אדם שלש לצורך עצמו, ולצורך בני ביתו ואורחיו, בצק עם קמח במשקל של 1560 גרם, עליו להפריש חלה. אבל אם מדובר בשני אנשים, או בשתי נשים, שלשות יחד עיסה כזו, ובדעתן לחלק את העיסה ביניהן, הדין הוא, שהעיסה הזו פטורה לגמרי מהפרשת חלה. ואם הן תברכנה על ההפרשה, הרי זו ברכה לבטלה, כי אין כאן מצוות הפרשה כלל.
עיסה שמיועדת לעוגות
עיסה, בצק, שלשים אותו עם מים ושמן, ומיץ פירות וסוכר וביצים, כדי לעשות ממנו עוגה, אם יש בו קמח במשקל 1560 גרם, הרי שהעיסה חייבת בהפרשת חלה. וכן הדין כאשר העיסה מיועדת להכנת עוגיות וכדומה. (חלה פ"ב מ"ב וש"ע סי' שכט ס"ט). אבל אם אין בכלל מים בעיסה, אלא רק מיצי פירות ושמן וכדומה, יש להפריש חלה בלא ברכה. (הליכות עולם ח"ה עמוד רכה).
עיסה שמיועדת לטיגון
העושה עיסה כדי לבשל אותה, או כדי לטגן אותה בשמן, נחלקו הפוסקים, אם העיסה חייבת או פטורה מן החלה. שלדעת רבינו שמשון, והרמב"ם והרא"ש, העיסה פטורה מן החלה, שנאמר בתורה: "וְהָיָה בַּאֲכׇלְכֶם מִ"לֶּחֶם" הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה'". ואין העיסה קרויה "לחם", אלא כאשר אופים אותה, כמו שנאמר "וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד". וכן פסק מרן השלחן ערוך (סי' שכט ס"ג). אך לעומת זאת, לדעת רבינו תם העיסה חייבת בחלה.
ולמעשה, יש לנו לפסוק כדעת מרן השלחן ערוך, ולכן אנו נוקטים שהעיסה הזו פטורה לגמרי מן החלה. ואמנם רבינו יוסף חיים בספר בן איש חי (פ' שמיני) החמיר בזה, וכתב שיש להפריש חלה בלא ברכה, (מפני שמרן השלחן ערוך בהלכות ברכות הביא את דברי רבינו תם הסובר שהעיסה חייבת בחלה). מכל מקום מעיקר הדין, העיסה הזו פטורה מן החלה. וכן פסק מרן זצ"ל (הליכות עולם ח"ה עמוד רכה), וכמדומה שכן היתה דעת הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל.
סופגניות
לאור מה שלמדנו, שעיסה שמיועדת לטיגון פטורה מהפרשת חלה. עיסה שעושים ממנה סופגניות, או לביבות, פטורה מן החלה. אולם האשכנזים מחמירים בדין זה, ונוהגים להפריש ממנה חלה, ללא ברכה.
ולסיכום: בצק של כמה נשים, שמחלקות אותו ביניהן, ואין לאחת מהן די בצק בשיעור "חלה", פטור מן החלה. עיסה המיועדת לעוגות ועוגיות, שיש בה מים, חייבת בחלה. ואם אין בה מים כלל, חייבת בחלה, אך ללא ברכה. עיסה המיועדת לטיגון, למנהג הספרדים פטורה מן החלה, והאשכנזים נוהגים להפריש ללא ברכה.
