הלכה ליום שישי ו' ניסן תשפ"ה 4 באפריל 2025

ההלכה מוקדשת לעלוי נשמת האהובים והנעימים בחייהם ובמותם

מרת שרה בת דבורה ע"ה, הילדה דינה ברכה בת שרה ע"ה, הילדה דבורה מזל בת שרה ע"ה

שנהרגו בתאונת דרכים מחרידה בשבת האחרונה
על אלה אני בוכיה, עיני עיני יורדה מים
תהא נשמתם צרורה בצרור החיים
ויעמדו בתפילה, על שארית הפליטה
שישלח ה' רפואה שלימה במהרה לבן היקר
פנחס חיים בן שרה בתושח"י
אל נא רפא נא לו
וה' יתברך ישמחם מיגונם, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה

הוקדש על ידי

ידידיהם במערכת הלכה יומית

פרשת ויקרא

בפרשת השבוע, נתחיל לקרוא בפרשיות הקורבנות.

וכך נאמר בתורה: "אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ, מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ, אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי ה'".

ומן הפסוקים הללו (וכן ממה שנאמר "תשמרו להקריב לי"), למדו רבותינו (במסכת סוטה דף ח.), שאדם חייב לעמוד על קרבנו. והכוונה היא, שכאשר אדם מקריב קרבן בבית המקדש, עליו לבוא עם הקרבן אל בית המקדש, "אל פתח אהל מועד". ואפילו לדוגמא אדם שהוא עשיר, והוא טרוד מאד בעסקיו, ויש לו פקידים רבים שמנהלים את עסקיו, הוא אינו יכול לקרוא לאחד הפקידים, ולומר לו, קח את השה הזה ותקריב אותו בשבילי! אי אפשר לעשות כך! עליו לבוא בעצמו לפני הקדוש ברוך הוא, להניח את ידיו על הקרבן, ולהתוודות לפני ה', להתפלל ולהתחנן אליו. הוא בעצמו, ולא על ידי מישהו אחר.

והמשילו על זה משל, למה הדבר דומה?

היה רועה צאן אחד, שהיה שכיר, ומקבל צאן מאדון אחד כדי לרעות, להנהיג ולשמור אותם. ובכל יום הוא היה יוצא איתם אל סביבות העיר, ושם היו הצאן רועים. באותה העיר, בקיר החומה, היה ביתו של מושל העיר, השר הגדול, ובסמוך לביתו, על יד החומה, היתה לו לשר, גינה יפהפיה, מטופחת להפליא, בתוכה גדלו בצורה מסודרת ומושלמת, כל מיני פרחים ושושנים, עצי פרי ומגדנות, דבר פלא ממש!

באחד הימים, יצא הרועה עם צאנו סמוך לעיר, ועבר בסמוך לביתו של השר. מאחר והיה עייף מאד, הניח את ראשו על תרמילו, ונרדם. הצאן, ראו את הגינה של השר, ולה גדר סביב, אך הגדר, לא היתה גבוהה. קפצו הצאן אחד אחד מעל הגדר ונכנסו לגינה הנפלאה. רמסו את כל הפרחים, והחלו אוכלים מהורדים והשושנים, ומקלקלים את כל יופיה של הגינה!

שמע השר רעש גדול מהגינה, הביט בחלונו, והנה הוא רואה שהצאן מקלקל את גינתו היפה, השקיף למרחק, והוא רואה את הרועה שוכב על הרצפה ונם את שנתו כשהוא מתרשל בשמירתו, ואינו שם לב בכלל לכל מה שאירע. התרעם מאד השר, כיצד זה ישן ככה ומזלזל בתפקידו להשגיח על הצאן?! פקד השר על שוטריו: תיפסו את כל הצאן, וכלאו אותם ברפת הבקר שלי, שהרי כך, כאשר יקום הרועה, בודאי יחפש את צאנו, וכשיבוא לבקשם, יעשה בו השר משפטים על מעלליו!

כעבור זמן מה, קץ הרועה משנתו, ותמה מאד, איפה הצאן? ניגש אליו אדם אחד שהיה שם, אמר לו: אינך יודע מה שקרה? הצאן שלך נכנסו לגינה של השר, רמסו את כל מה שהיה בדרכם, וגרמו נזקים גדולים לצמחיה המפוארת שהיתה בגן, לכן ציוה השר על השוטרים שיתפסו את הצאן שלך ויכלאו אותם ברפת שלו.

אמר הרועה: אוי ואבוי! מה אעשה כעת? איך אקבל בחזרה את הצאן? ניגש אליו אחד מבני העיר, שהכיר את השר. אמר לו: שמע! אתה לא הראשון שאירע לו דבר כזה, כבר לפני תקופה מסויימת אירע בדיוק מקרה כזה, שנכנסו צאן של אחד הרועים, וגרמו נזקים לגינת השר, אך השר שלנו, הוא מלא רחמים, נכנס אצלו אותו רועה, הגיש לפניו "מנחה", חבילת שוקולדה, וביקש מהשר את סליחתו בעיניים דומעות. השר ריחם עליו, וצוה להשיב לו את הצאן מבלי להענישו. אם כך, גם אתה תוכל לעשות כך, תכנס אל השר, ותבקש את סליחתו! שמע הרועה, ומצאו הדברים חן בעיניו.

למחרת, בא לביתו של השר, עם קופסת שוקולדה, וביקש להתקבל אצל השר כדי לבקש את סליחתו. כשניגש לאחד הפקידים, אחר לו הפקיד, היום השר לא נמצא, הוא יצא בבוקר לחיפה, והוא לא יהיה היום. אמר הרועה בלבו: מה אעשה? אני מוכרח לקבל את הצאן חזרה! נכנס לביתו של השר, שאל היכן הוא משרדו, הניח על שולחן השר את חבילת השוקולדה, פתח את הרפת, לקח את צאנו והלך לו.

אחר הצהרים, חזר השר לביתו, והנה הוא רואה על שולחנו חבילת שוקולדה. שאל, מה זה? מי הניח כאן את הקופסה, ענו לו פקידיו, זה הרועה שצאנו פרצו אמש לגינתך, הוא בא, הניח את הקופסה, ולקח בחזרה את צאנו מן הרפת. כעס השר מאד ואמר: איזה שוטה שבעולם! וכי אני צריך את קופסת השוקולדה שלו?! אני עשיר גדול! אני צריך שוקולד? מילא, אילו היה בא, מבקש את סליחתי בכנות, הייתי סולח לו, ומחזיר לו את צאנו, אבל ככה? להניח קופסה ולקחת את הצאן ללא רשות?!

זהו המשל. והנמשל:

אדם חטא לפני הקדוש ברוך הוא. כעת הוא שולח קרבן לבית המקדש. קורא לפקיד שלו, ואומר לו שיקריב שה בבית המקדש, אך הוא עצמו לא בא. אומר לו הקדוש ברוך הוא: "לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים", וכי אני צריך את הפר שלך? את הקרבן שלך? והרי כל העולם שלי! " כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף", ההכנעה היא העיקר! שיבוא החוטא לפני ה', יסמוך את ידיו על ראש הקרבן, ויתוודה, ויתחנן להקדוש ברוך הוא שיסלח לו וייטיב לו, מתחנן לה' שיאיר עיניו בתורה! זה העיקר! זהו חפצו של הקדוש ברוך הוא! אין הוא חפץ סתם בקרבנות! אומר לו הקדוש ברוך הוא: העשירים, לא חסר להם כסף וזהב, יש להם הרבה צאן והרבה בקר, וכי אני צריך את הבהמה שלך? "הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה? זְבַח לֵאלֹקִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ, וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי"! זהו חפצו של הקדוש ברוך הוא באמת!

בזמנינו, אין לנו קרבנות, אך נאמר: "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ", במקום הקרבנות, יש לנו תפילה, והתפילה צריכה להיות בהכנעה, בכוונה שלימה, שיבין המתפלל מה שהוא מוציא מפיו, זהו עיקר החשיבות של התפילה, "תפִלָּה לְלֹא כַּוָּנָה - כְּגוּף בְּלִי נְשָׁמָה", אך כאשר אדם נכנע, הוא מתוודה ומתפלל בכוונה, אז ישתבח שמו של הקדוש ברוך הוא, הוא מלך רחמן מלא רחמים, סולח לעוונותינו!

והקדוש ברוך הוא שעשה נסים לאבותינו, הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות, ויראנו את קץ הפלאות במהרה בימינו אמן.

שבת שלום

8 ההלכות הפופולריות

ראש השנה – רבי חיים בן עטר

לסדר ראש השנה, ראה כאן. יום ראש השנה, הוא יום הדין, שבו עוברים כל באי עולם לפני ה' יתברך מלך המשפט, ועל כל אחד ואחד גוזרים ביום זה כל מה שיארע עמו במשך השנה ואף השנים הבאות. ולכן על כל אדם להתעורר, לשוב בתשובה, ולתקן את מעשיו הבאים, כדי שיזכה להכתב ולהחתם בספרם של צדיקים, שיזכה לשנה טובה ומבו......

לקריאת ההלכה

סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קר......

לקריאת ההלכה

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

שבת שובה

מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל השבת, אחרי קריאת התורה, נקרא את ההפטרה הפותחות במילים: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ". שבת זו במהותה, היא הכנה לקראת יום הכפורים, שעליו נאמר, "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵ......

לקריאת ההלכה


נרות שבת וראש השנה, שנת תשפ"ז

זמן הדלקת נרות של ראש השנה ביום טוב ראשון של ראש השנה, יש להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (כלומר, קודם כניסת החג), כמו בערב שבת. ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האשה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק הנרות,  שהרי אסור להדליק אש חדשה ביום טוב......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

תרופות לחיזוק בערב יום הכיפורים - ובענין פדיון כפרות

העינוי שציותה התורה בגמרא במסכת יומא (עד:) מבואר, כי עיקר העינוי שעליו צותה התורה ביום הכפורים, הוא העינוי של התענית, שישב אדם ולא יאכל ולא ישתה דבר במשך כל היום. ומבואר עוד בגמרא, כי כל האוכל ביום התשיעי, כלומר בערב יום הכפורים, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. ופירש רש"י, שצותה ......

לקריאת ההלכה