שאלה: האם יש חובה ומצוה לעשות סעודות בימי החנוכה, כפי שיש מצוה לעשות סעודה ביום פורים?
תשובה: כתב רבינו הרמב"ם בתחילת הלכות חנוכה: בימי הבית השני, כשמלכי יוון גזרו גזירות על ישראל וביטלו דתם, לא הניחום לעסוק בתורה ובמצוות, עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו, והצילם, וגברו בני החשמונאי והרגום, והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה, עד החורבן השני. ומפני כן התקינו החכמים שבאותו הדור, שיהיו שמונת הימים הללו ימי שמחה והלל, ומדליקין בהם נרות בערב על פתחי הבתים". עד כאן.
לפיכך, תיקנו לנו רבותינו בימי החנוכה, להרבות בהלל ובהודאה, אך לא תיקנו לנו להרבות במשתה ושמחה, כפי שתיקנו לנו בימי הפורים, והעירו הרבה מרבותינו האחרונים, במה נשתנו ימי החנוכה מימי הפורים, שבימי החנוכה לא תיקנו לנו להרבות בסעודות ובשמחה?
ואמנם הגאון רבי שלמה קלוגר כתב, שבאמת לדעת הרמב"ם, שכתב בפירוש שימי חנוכה הם "ימי שמחה", יש גם כן מצוה להרבות בסעודות שעושים בחנוכה. ותמה מאד על כל האחרונים שלא הזכירו את דברי הרמב"ם בזה. ובאמת שכבר קדם לו המהרש"ל בספר ים של שלמה, שכתב שלדעת הרמב"ם יש מצוה בסעודות מצוה בימי החנוכה, אך רוב רבותינו הראשונים כתבו בפירוש שאין מצוה בסעודות ובשמחה בימי החנוכה. וכן מבואר בשלחן ערוך (סימן תרע). ולכן עלינו להבין, מדוע באמת לדעת רוב הפוסקים, לא תיקנו לנו לעשות סעודות מצוה ושמחה בימי החנוכה?
ותירוץ נפלא כתב בזה הגאון הטורי זהב, שנראה שהטעם שלא קבעו כאן לשמחה כמו בפורים, מפני שבפורים היה הנס מפורסם, להצלת נפשות עם ישראל, שגזרו עליהם להשמיד להרוג ולאבד, וה' יתברך היפר את עצתו של המן הרשע, וגבר ישראל. ועל זה ראוי לעשות שמחה בעולם הזה, בסעודת מצוה, באכילה ושתיה. מה שאין כן בנס חנוכה, שאף על פי שהיתה ישועה ממנו יתברך במלחמת החשמונאים, מכל מקום לא היה מפורסם הנס כל כך, רק בנס שנעשה עם פך השמן, שדלקו הנרות שמונה ימים, והתפרסם הנס מאד, על כן קבעו להודות ולהלל, כי אין מזה שמחה כל כך בעולם הזה, וענין הצלת הנפשות היה טפל לעומת הצלת הנשמות, החיים הרוחניים היו אז בסכנה הרבה יותר מחיי הגוף החומריים, לכן עשו מן הנס המפורסם זכר, להלל ולהודות, כי כך רצונו יתברך בזה. וכן כתב להסביר את הדברים, מרן החיד"א בספר מחזיק ברכה.
ולסיכום, פסק מרן השלחן ערוך, "ריבוי הסעודות שמרבים בהם בימי החנוכה, הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה", והרמ"א הוסיף על זה: "ויש אומרים שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות משום שבאותן הימים היתה חנוכת המזבח, ונוהגים לומר זמירות ותשבחות בסעודות שמרבים בהם, ואז הן סעודות מצוה". גם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל הביא בספרו (חזון עובדיה עמוד טז), עוד מדברי הראשונים והאחרונים, שיש מצוה קצת בסעודות הללו, והוסיף שיאמרו שם דברי תורה, ועניני יראת ה' טהורה, שאז בודאי שנחשבות הסעודות הללו למצוה.
וכתב הגאון בן איש חי (פרשת וישב), שיש להרבות בסעודת שבת של חנוכה יותר משאר שבתות.
