מצוה להרבות בסעודת פורים, ולכתחילה צריך לאכול לחם בסעודה זו. כתב הרמב"ם (פרק ב' מהלכות מגילה הט"ו) כיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, וישתה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו. וכתב המאירי (מגילה ז:) חייב אדם להרבות בשמחה בפורים ובאכילה ובשתיה וכו', ומכל מקום אין אנו מצווים לשתות כל כך ולהשתכר ולהפחית כבודינו מתוך השמחה, כי לא נצטוינו על שמחת הוללות ושטות, אלא בשמחת תענוג שנגיע מתוכה לאהבת ה' ולהודות לו על הניסים שעשה לנו, עד כאן עיקר דבריו.
כתב בספר ארחות חיים (הלכות פורים אות ל"ח) שמה שכתוב בגמרא (מגילה ז:) שאדם חייב להשתכר בפורים עד שלא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי, ומרן בשולחן ערוך הביא דין זה להלכה (סימן תרצה סעיף ב) אין הכוונה שישתכר, שהרי השכרות איסור גמור הוא, אלא רק שישתה מעט יותר מדרכו.
וכן כתב הרמ"א ועוד פוסקים. וכתב הגר"א (הגאון רבי אליהו מוילנא מגדולי האחרונים באשכנז, בסימן תרצה) שמכיון ששותה יותר מדרכו ומתוך כך ישן, אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. והרש"ש (רבי שלמה שטראשון מגדולי מפרשי התלמוד לפני כמאה וחמשים שנה) (מגילה ז:) ועוד פוסקים כתבו, שהיה לקדמונים פיוט, ובסיום החרוזים אמרו פעם ארור המן, ופעם ברוך מרדכי, ומי שהוא שתוי קצת ואינו בישוב הדעת כל כך יוכל להחליף בין המן למרדכי, וזו הכוונה עד דלא ידע בין ארור המן וכו'. ובספר רוב דגן כתב, שמה שאמרו "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" , אין הכוונה שיאמר להיפך חס ושלום, אלא שלא ידע לספר ענין הנס בצורה ברורה.
וכן מנהג מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א שאינו משתכר בפורים, רק שותה מעט יותר מהרגלו, ומתוך כך ישן מנוחת צהריים.
