לקט מתשובות שנמסרו בזמן האחרון
שאלה: האם אפשר לצאת ידי חובה בכך שראש המשפחה יברך ברכת המזון וכולם יקשיבו לו?
תשובה: בדורות הקודמים (כשהיו יושבים שלושה ואוכלים ועושים זימון), היה המזמן מברך ברכת המזון בקול, וכולם היו מקשיבים לברכתו ויוצאים ידי חובה. ולא היו יכולים כולם לברך לבדם, כי היה בזה זלזול במברך. אבל בדורות האחרונים ראו שהמאזינים אינם מסוגלים להקשיב היטב לכל מילה שיוצאת מפי המברך, ולכן הנהיגו שכל אחד יברך לעצמו. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן קפג), שנכון שכל אחד יברך לעצמו (בלחש) יחד עם זה שמברך בקול. וכן הסביר זאת מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (סימן עה), שהמנהג שנהגו בדורות הללו שכל אחד מברך, הוא מנהג טוב ונכון. ובספר חסד לאלפים (סעיף ה) כתב שנאה ויאה מנהג בני ספרד שכל המסובים מברכים בעצמם ברכת המזון, ולא טוב מנהג מקצת מקומות באשכנז שסומכים על המברך. ובספר כף החיים (אות לז) הסביר זאת גם על פי דברי המקובלים, שיש תועלת מיוחדת בברכה של כל אחד ואחד.
שאלה: האם מותר לשים או להסיר לָק מצפרני הידיים בשבת?
תשובה: אסור למרוח לָק בשבת, משום מלאכת "צובע". ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (חזו"ע ח"ה עמוד יא) כתב שיש איסור בזה גם בלאקה שקופה. וכן אסור להסיר לק בשבת. וכן פסקו הרבה מאחרוני זמנינו, ובכללם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל ועוד.
שאלה: האם יש חיוב לערוך "חנוכת הבית"?
תשובה: אין בזה חובה ממש מן הדין. רק הוא מנהג ישראל. ויש לו כמה טעמים, ועל פי הזוהר (פרשת תזריע) נודע לנו שעל ידי כך שמתחילים את הבית בדברי תורה, ובפרט עם עשרה בני אדם, שורה השכינה על הבית, ועל ידי זה תהיה סיעתא דשמיא (סיוע מן השמים) שורה על הבית. ובזוהר הקדוש (פרשת ויקרא) משמע שצריך שיעשה גם סעודה. וכן נוהגים. ומרן רבינו זצ"ל יעץ לנו לעשות מה שניתן אפילו בדירה שגרים בה בשכירות.
שאלה: כשישראל קבלו את התורה, היו "עם אחד בלב אחד", איך יתכן שלא היו ביניהם שום חילוקי דעות באותו זמן? הרי לא כולם היו צדיקים?
תשובה: שאלה זו שאל הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, והשיב עליה, שהרי עוד לפני מעמד הר סיני זכו ישראל לדרגות גבוהות בנבואה, והיתה השגתם נשגבה, עד כי כל אחד ואחת מהם הרגישו בחוש את מציאות ה' בעולם. (לכן אנו אומרים "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה, דיינו!, שעלינו להודות לה' על עצם הקרבה להר סיני, גם בלי מתן תורה). וכאשר אדם יודע בידיעה ברורה את מציאות ה', אין לו במה לקנא בחברו, כי שוב אין כאן שנאה ולא מקום לשום מידה רעה, ולכן היו כל ישראל בשלום באותה העת. ואף על פי שהיו בתוכם אנשים שאחר כך חטאו מאד, מכל מקום באותה שעה היו בעלי דרגה גבוהה, ולכן לא היה מקום בכלל למריבות ביניהם.
