שאלה: כאשר בורא הקדוש ברוך הוא את האדם, גוזר עליו עוד בטרם הולדו אם יהיה חכם או טיפש, יפה או מכוער, וכיוצא בזה, ואם כן מדוע שלא נאמר גם כן, שגוזר הקדוש ברוך הוא על האדם אם יהיה צדיק או רשע, ולכן לא נוכל לדון אף אדם ולחייבו בכלל במצוות, שהרי אין בחירה בידו לבחור בטוב או ברע, מחמת נטייתו הטבעית?
תשובה: נאמר בתורתינו הקדושה (דברים ל) "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע". ומבואר אם כן בפסוק שהבחירה נתונה בידו של כל אדם, ללכת בדרך טובה או ללכת בדרך רעה. ועל כן אם יפנה אדם לדרך טובה, ירבה שכרו הרבה מאד, על פי מאמציו וחשיבותו, כמו שאמרו רבותינו (אבות פ"ה) "לפום צערא אגרא" (לפי גודל הצער כן גודל השכר). ואף על פי שבודאי השם יתברך נוטע בכל אדם תכונות שונות, כי יש אדם אשר ממהר לכעוס יותר מחבירו מצד נטיתו הטבעית, וכן יש אדם שיש בו יותר חמדת הממון מחבירו, ועל ידי כן הוא קרוב יותר לחטוא בעוון גזל, או בעוון ריבית, מכל מקום, אין הנטיה הטבעית גדולה כל כך עד שלא יוכל לכבוש את יצרו. ועל כן הוא מחוייב להתגבר על יצרו, ואז שכרו הרבה מאד, יותר מחבירו שנולד עם נטיות חיוביות מצד טבעו.
וכן שנינו במשנה באבות (פ"ג): הכל צפוי והרשות נתונה. ופירש רבינו הרמב"ם, הכל צפוי לפניו יתברך, שהוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות (שיודע כל מה שיהיה), ואחר כך אמר, שלא תחשוב שבהיותו יודע כל מה שיהיה, יתחייב שיהיה האדם מוכרח במעשיו (כלומר, שלא תהיה לו בחירה), אין הענין כן, אלא הרשות נתונה ביד האדם בכל מה שיעשה. וכן אמרו רבותינו (בנדה טז:) דרש רבי חנינא בר פפא, אותו מלאך הממונה על ההריון, לילה שמו, והוא נוטל הטיפה שממנה נוצר האדם ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר לפניו, רבונו של עולם, טפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טפש, עשיר או עני, ואילו צדיק או רשע אינו אומר, כמו שאמר רבי חנינא, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ופירש רש"י, כל מדותיו וקורותיו של האדם באות בגזירת מלך (ה' יתברך) חוץ מיראת שמים שהבחירה ביד האדם.
וכן כתב עוד רבינו הרמב"ם (בפ"ה מהל' תשובה) הרשות נתונה לכל אדם, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, ואין מי שיעכב בידו לעשות טוב או רע. ולא יעלה במחשבתך מה שאומרים הטפשים של אומות העולם שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן, אלא כל אדם ראוי לו (יש באפשרותו) להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם, או סכל, או רחמן, או אכזרי, או כילי (קמצן), או שוע, וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא מי שיגזור עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזו דרך שירצה. והאריך בזה עוד, וסיים, ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה.
