הלכה ליום ראשון י"ב אלול תשס"ז 26 באוגוסט 2007

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה

לחנה בת אסתר

הוקדש על ידי

בנה יצחק

שאלה: האם יש חיוב מן הדין לייחד ספוג (סקוטצ' ברייט) נפרד למאכלי בשר ולמאכלי חלב?

תשובה: כבר הזכרנו כמה פעמים שאם היה מאכל בתוך כלי כשהוא רותח, הרי נבלע טעם מאותו מאכל בכלי, ולכן לכאורה יש לייחד ספוג מיוחד לכלי בשר ולכלי חלב, משום שיש לחוש שתישאר חתיכת בשר על גבי הספוג ואחר כך היא תיתן טעם בתוך כלי חלבי. אלא שזה אינו, משום שבדרך כלל לא משתמשים במים רותחים (שהיד נכווית מהם) כששוטפים כלים, ואם כן מים כאלה לא יכולים לגרום שיבלע משהו מן המאכלים שעל הספוג בכלים. ולכן מעיקר הדין אין צריך לייחד ספוג לשטיפת כלי חלב לחוד, ולשטיפת כלי בשר לחוד, ואפשר להשתמש בספוג אחד לשניהם. ומכל מקום כבר נהגו רבים לייחד ספוג לכלי חלב וספוג לכלי בשר, והוא מנהג טוב.

ומה שכתבנו שכיון שהמים אינם רותחים, אין בכוחם להבליע אוכל בכלים, היינו שאינם חמים כל כך שהיד סולדת בהם, דהיינו שאין היד נכווית מהם כלל,  ואפילו המים הנמצאים בכלי המונח על האש, כל זמן שלא הגיעו לדרגת חום כזו שהיד סולדת בהם, אינם גורמים לבליעה כלל.

וכן מעיקר הדין אין חובה לייחד בבית שני כיורים, אחד לכלים חלביים ואחד לכלים בשריים, ואפילו אם יתכן מצב שישפכו בכיור מים רותחים ממש, ויש בתוכו באותה שעה כלים עם שיירי מאכל, מכל מקום אין בכך כדי לאסור בדיעבד, ומכל מקום אין לשים בכיור כלים עם שיירי מאכלי חלב, וכלים עם שיירי מאכלי בשר ביחד, ולשפוך עליהם מים רותחים, אלא רק בזה אחר זה, דהיינו ששוטף בכיור במים רותחים מאכלי חלב ואז שוטף את הכיור, ואחר כך יכול לרחוץ בכיור כלים של מאכלי בשר ולשוטפם,  אבל אין לשפוך עליהם מים רותחים כששניהם ביחד. ומכל מקום המנהג כיום אצל רבים לייחד שני כיורים, אחד לבשר ואחד לחלב, כדי שלא לבוא לידי מכשול, ובפרט שיש מן הפוסקים שסוברים שחיוב זה הוא מן הדין ממש.

8 ההלכות הפופולריות

ראש השנה – רבי חיים בן עטר

לסדר ראש השנה, ראה כאן. יום ראש השנה, הוא יום הדין, שבו עוברים כל באי עולם לפני ה' יתברך מלך המשפט, ועל כל אחד ואחד גוזרים ביום זה כל מה שיארע עמו במשך השנה ואף השנים הבאות. ולכן על כל אדם להתעורר, לשוב בתשובה, ולתקן את מעשיו הבאים, כדי שיזכה להכתב ולהחתם בספרם של צדיקים, שיזכה לשנה טובה ומבו......

לקריאת ההלכה

סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קר......

לקריאת ההלכה

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

שבת שובה

מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל השבת, אחרי קריאת התורה, נקרא את ההפטרה הפותחות במילים: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ". שבת זו במהותה, היא הכנה לקראת יום הכפורים, שעליו נאמר, "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵ......

לקריאת ההלכה


נרות שבת וראש השנה, שנת תשפ"ז

זמן הדלקת נרות של ראש השנה ביום טוב ראשון של ראש השנה, יש להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (כלומר, קודם כניסת החג), כמו בערב שבת. ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האשה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק הנרות,  שהרי אסור להדליק אש חדשה ביום טוב......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

תרופות לחיזוק בערב יום הכיפורים - ובענין פדיון כפרות

העינוי שציותה התורה בגמרא במסכת יומא (עד:) מבואר, כי עיקר העינוי שעליו צותה התורה ביום הכפורים, הוא העינוי של התענית, שישב אדם ולא יאכל ולא ישתה דבר במשך כל היום. ומבואר עוד בגמרא, כי כל האוכל ביום התשיעי, כלומר בערב יום הכפורים, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. ופירש רש"י, שצותה ......

לקריאת ההלכה