אסור לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות היום (זאת אומרת אמצע היום שמחשבים משעת הזריחה עד השקיעה). ושני טעמים לדבר, הטעם האחד הוא, כדי שלא יטרד ממלאכה וימנע מהכנת ואפיית המצות לצורך הלילה והכשרת הכלים לפסח, ושאר עניני הסדר. (רש"י והמאירי פסחים נ.) והטעם השני, כי בזמן שבית המקדש קיים היה אסור לכל אדם מישראל לעשות מלאכה בערב פסח מחצות היום והלאה, לפי שאז הוא זמן הקרבת קרבן פסח, שאפילו בכל ימות השנה כל אדם שהקריב קרבן למזבח אותו היום יום טוב שלו הוא, ונאסר בעשיית מלאכה במשך כל היום, אלא שקרבן פסח הואיל ואין זמנו אלא מחצות היום ואילך, לפיכך לא נאסרו במלאכה אלא מחצות היום ואילך, שרק אז נחשב כיום טוב. ואף לאחר שנחרב הבית ובטל קרבן פסח, בעוונותינו, לא נתבטל איסור עשיית מלאכה, שכיון שנאסר בגזירת חכמינו על כל ישראל נאסר לעולמי עד, שכך הוא הדין בגזירות רבותינו שנעשו על פי בית דין, שאפילו נתבטל הטעם שגזרו בעבורו, לא נתבטלה התקנה (ביצה ה.)
בשנה זו (תשס"ה) ערב פסח יחול בשבת, ואז יש מקום לומר שיהא אסור לעשות מלאכה בערב שבת, מכיון שבערב שבת מכינים צרכי ליל הסדר, שהרי בשבת אסור להכין מצות וחרוסת וכדומה, ודין זה תלוי בשני הטעמים, לאיסור מלאכה בערב פסח, שלפי הטעם הראשון שכתבנו שנאסרה מלאכה בערב פסח כדי שיהיה פנוי להכין צרכי ליל הסדר, בשנה זו יהא אסור לעשות מלאכה כבר בערב שבת, אבל לפי הטעם השני שנאסרה מלאכה בערב פסח, מכיון שבזמן שבית המקדש היה קיים, יום הקרבת הקרבן היה נחשב כיום טוב שאסור במלאכה, אם כן בערב שבת אין טעם לאסור עשיית מלאכה, שהרי יום הקרבת הקרבן היה בשבת בצהריים, עד הערב שהוא ליל פסח.
ומכיון שלהלכה אנו נוקטים כטעם השני שטעם איסור המלאכה תלוי בזמן הקרבת הקרבן, לכן בשנה זו מותר לעשות מלאכה בערב שבת אחר חצות היום. (ומכל מקום אחרי זמן מנחה קטנה, בכל ערב שבת אין לעשות מלאכה.)
