שאלה: מה האופן הנכון לנהוג בו בתפלות ראש השנה? האם יש להתעורר ולבכות בשעת התפלה, כדי שה' ירחם עלינו וימלא משאלותינו לטובה? או שאולי נכון יותר להתפלל בשמחה?
תשובה:
מצות שמחה ביום ראש השנה
דנו הפוסקים, אם יש חובה ומצוה לשמוח ביום ראש השנה, כשם שיש חובה לשמוח בחג הסוכות, בפסח ובחג השבועות. ולמעשה, ב"שאלתות דרב אחאי גאון" (פרשת חיי שרה) מבואר, שיש מצוה לשמוח ביום ראש השנה. וכן בתשובת רב שר שלום גאון (שהובאה בדברי הרא"ש ר"ה פ"ד) פסק, שהשמחה נוהגת ביום ראש השנה. ולפיכך אסור להתענות ביום ראש השנה. וכן מבואר עוד בתשובת הרשב"א (ח"ד סי' רסב) בשם רבינו האי גאון, שאסור להתענות ביום ראש השנה, וכמו שנאמר בספר נחמיה, "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים".
ראש השנה מוקדש לתפלות ותחנונים
אולם בודאי שיום ראש השנה מוקדש בחלקו הגדול לתפלות ותחנונים לפני ה' יתברך. כמו שכתב רבינו יצחק בן גיאת בספר מאה שערים (עמוד מד), שאין להתענות בראש השנה, ומה שדרשו רבותינו על עשרת ימי תשובה "דרשו ה' בהמצאו", אלו עשרת ימי תשובה, אין כוונתם לקבוע את הימים הללו לתענית, אבל הימים הללו קבועים להתפלל ולהתחנן. והימים הללו נקראים ימי תשובה, ולא ימי צום. ולכן אין להתענות ביום ראש השנה, שאין דוחים שמחת יום טוב שהיא חובה. וכן מבואר עוד בדברי הראשונים.
ומכאן נראה לכאורה, שלא נכון להצטער ולבכות בתפלות של ראש השנה, שהוא יום שמחה. אלא יש להתפלל בשמחה ובאהבה.
דברי רבינו האר"י
אולם באמת שרבינו חיים ויטאל (תלמידו של הרב האר"י) בשער הכוונות (דף צ) העיד בגודלו, שרבינו האר"י היה נוהג לבכות הרבה בתפלות של ראש השנה. והיה אומר כי מי שאין בכיה נופלת עליו בימים אלה, היא הוראה, שאין נשמתו שלימה והגונה. והדברים הובאו בדברי רבותינו האחרונים, גאוני מזרח ומערב.
דברי הגאון מוילנא
אולם בספר מעשה רב (שהוא סיפור הנהגותיו של הגאון רבי אליהו מוילנא) כתב, בשם הגאון, שאין לבכות ביום ראש השנה, וכפי שמבואר בספר נחמיה (פ"ח), שכל העם בכו, ועזרא הסופר ונחמיה אמרו להם, "הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַה' אֱלֹהֵיכֶם, אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ וכו', לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ, כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ, וְאַל תֵּעָצֵבוּ, כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם". ולכן הקפיד הגאון מוילנא, שהשליח ציבור יאמר את הקדיש בניגון לכבוד יום טוב.
ולכאורה נראה שיש מחלוקת בין רבינו האר"י לבין הגאון מוילנא בענין זה. ובכלל, לכאורה דברי האר"י מוקשים מאד, מפסוקים מפורשים בספר נחמיה.
דברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל (בשו"ת יביע אומר חלק ראשון סי' לו, ובחלק תשיעי סי' נא, וביחוה דעת חלק שני סי' סט, ובספרו על הימים הנוראים עמוד פז) כתב, שבאמת שאין כאן מחלוקת כלל, כי לכל הדעות, אף שאין לאדם להביא את עצמו לידי בכיה ועצבות, מפני קדושת החג, מכל מקום, מי שמתעורר מעצמו לבכות בתפלותיו, מחמת התלהבות דקדושה, מרוב דביקותו וכוונתו בתפלות הימים הנוראים, (כעין בכי מחמת התרגשות), אין בזה שום איסור כלל. וכמו שכתב כיוצא בזה הטורי זהב באורח חיים (סימן רפח סק"ב), שמצינו באגדה, שתלמידיו של רבי עקיבא מצאוהו שהיה קורא שיר השירים ובוכה בשבת, ואמר להם, שאף על פי שאסור לבכות בשבת, שנאמר "וקראת לשבת עונג", מכל מקום, כיון שעונג הוא לו בבכייתו, מותר. והסביר הטורי זהב, שנראה שמרוב דבקותו של רבי עקיבא בהשם יתברך, וכשהיה אומר שיר השירים היה מבין בעומק דעתו הגדולה והקדושה עד היכן הדברים מגיעים, לכן היו עיניו זולגות דמעות. וכן מצוי הדבר בתלמידי חכמים צדיקים שמתפללים בכוונה. וכן ראינו פעמים רבות, כאשר מרן זצוק"ל קורא בדברי הנביאים המרגשים שבהפטרות פרשת השבוע, תמיד דרכו לבכות, אפילו בשבת, מרוב התרגשות ואהבת ה'. (ומרן זצוק"ל האריך בספרו לבסס את דבריו).
והוא הדין למתפללים בכוונה בראש השנה, ועיניהם זולגות דמעות מרוב התרגשותם והתלהבותם, שיפה הם עושים. וברור הדבר מאד שרבינו האר"י שהיה עמוד העולם בקבלה האלהית, שר בית הזוהר, וכל רז לא אניס ליה, והיה נאה דורש ונאה מקיים, מרוב דבקותו בה' ובכוונות הקדושות בתפלותיו בימים הנוראים, היה מתעורר בבכיה רבה, והרי זה דומה למעשה של רבי עקיבא הנ"ל.
והוא הדין לכל אדם שבכיה נופלת עליו מאליו בימים הנוראים, על ידי התפלות הקדושות שמעוררות רשפי אש שלהבת יה, שאין בדבר חשש כלל, אבל להביא עצמו לידי בכיה, על ידי קול בכי וכדומה, אין להתיר, וכפי שכתוב בנחמיה. ואף שממשמעות דברי כמה מגדולי האחרונים משמע, שיש לעורר עצמו לבכיה, מכל מקום למעשה אין ראוי לנהוג כן, וכפי שכתבנו.
ולסיכום: אין לבכות בראש השנה. והתפלות של ראש השנה יש לאומרם בשמחה ובנעימה קדושה, ומתוך כוונה רבה, כי תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה. ומכל מקום אדם שמתעורר מעצמו בבכיה ומתפלל בדמעות שליש, אין בזה שום חשש איסור כלל. ותבוא עליו ברכה. והשי"ת יקבל תפלתינו ברצון ונזכה כולנו יחד עם כל בית ישראל לשנה טובה ומבורכת כתיבה וחתימה טובה.
