אמרו בברייתא במסכת גיטין (דף פח:) רבי טרפון אומר, כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים (דהיינו בתי משפט של גויים) אף על פי שדיניהם כדיני ישראל, אסור ללכת להתדיין בפניהם, מפני שכתוב בתורה (שמות כא.) ואלה המשפטים אשר תשים "לפניהם", לפניהם ולא לפני גויים. וביאור הדברים הוא, שיש איסור על פי תורתינו הקדושה להתדיין בפני גויים, ואפילו אם אותם גויים פוסקים דין שהוא נכון גם על פי דיני התורה, מכל מקום יש איסור להתדיין אצלם.
וכתב הרמב"ם (בפכו' מהלכות סנהדרין ה"ז) כל הדן בדייני עכו"ם (דהיינו גויים) ובערכאות שלהם (דהיינו בתי משפט של גויים) אף על פי שהיו דיניהם כדיני ישראל, הרי זה רשע, וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם ולא לפני גויים. וכן פסקו הטור ומרן השולחן ערוך (חושן משפט סימן כו.)
והגאון מהרשד"ם בספרו, וכן הגאון מהר"י אדרבי בספרו, כתבו כי יש הסכמה בחרם גמור בכל אלות הברית (הקללות שהוזכרו בתורה), מכל גאוני ישראל (שבתקופה ההיא לפני כארבע מאות שנה) רבני צפת ורבני קושטא ורבני סאלוניקי, לבל יהין שום אדם מישראל לדון אצל הערכאות של גויים, וכתב הרשב"ץ, שבלי ספק זהו איסור חמור מן התורה, וכדברי רש"י בתחילת פרשת משפטים, שאפילו אם אנו יודעים שבדין מסוים פוסקים הערכאות כדין תורתינו הקדושה, אסור להתדיין לפניהם, שכל המביא דיני ישראל בפני גויים, מחלל את השם, ומיקר שם עבודה זרה של הגויים (שפוסקים על פי חוקיהם, אם מחמת דת כלשהי, ואם מחמת חוקיהם שהומצאו על ידיהם, כמו שמצוי בזמן הזה, שעל ידי כך מראה כאילו משפט הגויים הוא נכון יותר מדיני התורה ח"ו, שהרי הוא עוזב משפט התורה והולך אצל חוקות הגויים) ונאמר "ואויבנו פלילים" שכשאויבינו פלילים, דהיינו שופטים את ישראל, הרי זו עדות לעליונות משפטיהם. ולפיכך אפילו אם הסכימו ביניהם שני בעלי הדין להתדיין בפני ערכאות, אסור ללכת לפניהם, וכל זה אפילו אם דיניהם כדינינו, (שאם אין דיניהם כדין התורה, הדבר פשוט שהדן לפניהם הרי הוא גזלן, שהרי נוטל ממון שלא מגיע לו על פי דין) ופסול לעדות, וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו, וכדברי הרמב"ם. וכתב הרי"ף בתשובה, שהרוצה להתדיין אצל ערכאות צריך לנדות אותו.
ומכאן נלמד עניין ההתדיינות בערכאות שבעוונות הרבים, הרבה מזלזלים ולא שמים לבם לעניין זה. ובהלכות הבאות אי"ה יבואר דין בתי המשפט במדינת ישראל, וכן מה יעשה אדם שהוא מוכרח להתדיין אצל הערכאות.
