בהלכה הקודמת ביארנו באופן כללי שיש להמתין שש שעות בין אכילת מאכלי בשר לאכילת מאכלי חלב, משום שטבע הבשר שנשאר ממנו בין השיניים, וגם משום שהבשר נותן טעם בפה במשך זמן ארוך.
כתב הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל (אב בית הדין בבראדי לפני כמאתיים שנה), שהטועם בשר בלשונו, ופלט מייד מה שטעם, ולא בלע, אינו צריך להמתין שש שעות לאכילת גבינה. וכן פסקו בשו"ת כפי אהרן (להגאון רבי אהרון עזריאל זצ"ל) ובספר כף החיים, והטעם הוא משום שבאופן שאינו לועס ואינו בולע אין לחוש לא לטעמו של הרמב"ם שנשאר בשר בין השיניים, שהרי לא לעס, ולא לטעמו של הרא"ש, שהבשר נשאר טעמו הרבה זמן בפה, שזהו דווקא אם בלע מהמאכל, ולפיכך, מותר לטעום בערב שבת רוטב בשרי, ולפולטו מייד, וכן מותר להכניס לפיו חתיכת בשר ולפלטה מייד, ואחר כך לאכול מאכלי חלב, ומכל מקום, אם אוכל גבינה מייד, צריך לשטוף את פיו ולדאוג שיהיו ידיו נקיות.
כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א (בשנת תשי"ד) שיש להקל לילדים קטנים לאכול גבינה אחרי בשר, אף שעדיין לא חלפו שש שעות, כל שכבר חלפה שעה אחת ואינם נמצאים באותה סעודה ממש, יכולים להקל ולאכול מאכלי חלב. (ומכל מקום בודאי שיש לחנך את הילדים שכבר גדלו והגיעו לגיל שמבינים עניין זה, בכל המצוות, דאורייתא ודרבנן).
אדם שמסתפק אם עברו שש שעות מזמן שאכל בשר, ורוצה לאכול גבינה, כתב הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, שרשאי להקל מספק ולאכול מאכלי חלב.
