אתמול הסברנו, שתיקנו רבותינו, שכאשר גזלן בא להשיב את מה שגזל, אין לקבל ממנו את הגזילה, כדי שהגזלנים לא ימנעו מלחזור בתשובה. והזכרנו שיש פרטים בענין זה, שנבאר אותם כאן:
דברי מרן השלחן ערוך
כתב מרן השלחן ערוך (חלק חושן משפט סימן שסו), "גזלן מפורסם הבא לעשות תשובה מעצמו, אם אין הגזילה קיימת, אין מקבלין ממנו, כדי שלא ימנע מלעשות תשובה, ואם רצה לצאת ידי שמים והחזיר, אין מוחין ביד הנגזל מלקבלו". ונבאר את דברי מרן השלחן ערוך:
דוקא "גזלן מפורסם"
ראשית, מה שכתב, גזלן "מפורסם" הבא לעשות תשובה. כוונתו של מרן בזה, שדוקא כאשר הגזלן הוא מפורסם בעניני גנבות וגזילות, רק אז שייכת לגביו הגזירה שאין לקבל ממנו את הגזילה, אבל אם אין מדובר אלא באדם רגיל, שגזל רק פעם או פעמיים באקראי, הרי שבמקרה כזה מותר לקבל ממנו את הגזילה, שהרי אין תשובתו קשה כל כך, ויש בידו לחזור בתשובה.
ושורש הדין הזה מבואר בדברי התוספות, שכתבו בשם ר"י (רבינו יצחק בעל התוספות), שלא תיקנו חכמים שלא לקבל דבר מיד הגזלן, אלא בגנב או גזלן מפורסם, שעיסקו בכך, מפני שקשה לו לפרוש, עשו לו דרך לשוב, אבל הגוזל באקראי, מקבלין ממנו.
דוקא כששב מעצמו
ומה שכתב מרן השלחן ערוך "הבא לעשות תשובה מעצמו", רצונו לומר בזה, שדוקא כאשר הגזלן בא מרצונו הטוב לשלם על הגזילה, אז אין לקבל מידו, אבל אם הוא עומד במרדו, ויש אפשרות להוציא ממנו את הגזילה על ידי בית דין וכדומה, הרי באופן כזה לא תיקנו רבותינו שלא ליטול מידו, שהרי הוא עומד במרדו ואינו מתכון לחזור בתשובה כלל. ולא תיקנו רבותינו תקנה טובה זו, אלא לגזלן הבא לעשות תשובה מיוזמתו. ודין זה מפורש בדברי הרא"ש בפירושו. והוסיף הרא"ש, שכאשר הגזלן עומד במרדו, מצינו במקומות רבים בתלמוד שכפו הדיינים את הנידונים לשלם את הגזילות, וזהו על פי עיקר דין התורה שהגזלן מחוייב לשלם את מה שגזל מחבירו. ורק במקרים שהגזלן בא לחזור בתשובה מיוזמתו האישית, הרי שאז, אין מקבלים ממנו.
דוקא כשאין הגזילה קיימת
ומה שכתב מרן השלחן ערוך "אם אין הגזילה קיימת", ביאור הדברים, שלא תיקנו חכמים שלא לקחת מיד הגזלן, אלא כאשר הגזילה עצמה אינה בידו. וכגון במקרה שמדובר בגזלן שגזל איזה מכשיר אלקטרוני וכדומה, שאם המכשיר עדיין בידו, בודאי שעליו להחזיר אותו, ומותר לנגזל לקחתו, כי לא שייכת כאן תקנת חכמים שימנע מן התשובה כל כך. אבל אם אין המכשיר בידו, כגון שמכר אותו, או איבד אותו וכדומה, ועתה הוא בא לשלם עבור הגזילה, אין לקחת ממנו תשלום כלל. ודבר זה מבואר בגמרא הנזכרת: אמר רב נחמן, לא תיקנו אלא בשאין הגזילה קיימת דוקא.
אם הגזלן בכל זאת רוצה להחזיר
ומה שכתב מרן השלחן ערוך בסוף דבריו, שאם רוצה הגזלן להחזיר לצאת ידי חובתו גם כלפי שמים, מותר לקבל ממנו. הכוונה בזה היא, שאם אמר לגזלן, אני מוחל לך, ואינך חייב להחזיר לי, והגזלן אומר לו, אף על פי כן רצוני לשלם לך, מותר לקבל ממנו. וכמו שלמדנו כבר בעבר, בענין שמיטת כספים, שבאופן זה מותר לקבל את החזר ההלוואה שנשמטה בשביעית.
ולסיכום: גזלן הבא להחזיר את הגזילה מרצונו הטוב, והוא גזלן שעיסקו היה בעניני גזלות, והגזילה עצמה כבר אינה מצוייה בידו, אין לקבל ממנו את הגזילה שבא להחזיר. ואם הוא אומר שאף על פי שמוחלים לו ברצונו להחזיר, מקבלים ממנו את הגזילה.
