הכנה לקראת הקידוש
כתב מרן השלחן ערוך (סימן רפט סעיף א), שלפני שמתחילים בקידוש של שבת בבוקר:
"יהיה שולחנו ערוך, ומיטה מוצעת יפה, ומפה פרוסה כמו בסעודת הלילה, ואחר כך יטול ידיו ויבצע על לחם משנה כמו בלילה, ויסעוד".
כלומר, מאחר ומבואר בגמרא ובפוסקים, שכבוד יום השבת, הוא עדיף וגדול יותר מכבוד ליל שבת (וכמבואר בסימן רעא), לכן, כשם שיש להשתדל שיהיה הבית מסודר לכבוד שבת בסעודת ליל שבת, כך יש להשתדל שיהיה מסודר ונקי לכבוד סעודת בוקר יום השבת. (אולם יש לציין שלדעת הזהר הקדוש, כבוד הלילה קודם).
ולכן יש לערוך שלחן יפה יפה, ולפרוס מפה על השלחן גם בסעודת הבוקר.
סידור המיטה בשבת
אולם על מה שכתב מרן השלחן ערוך "שתהיה המיטה מוצעת יפה", העירו האחרונים, שמדובר באופן שאותו אדם ישן מעט בשבת בצהרים, ולכן יפה הדבר שתהיה מיטתו מוצעת ומוכנה לישן עליה, כבר בשעת הסעודה, שיהיה הכל ערוך ומוכן בשמחה ובכבוד. ועוד הסביר הגאון המשנה ברורה באופן אחר, שמדובר שהמיטה נמצאת באותו חדר שאוכלים שם, שאז אין הדבר יפה שתהיה המיטה לא מסודרת, לכן מותר לסדרה מחדש לכבוד הסעודה.
אבל אם המיטה נמצאת בחדר אחר, וכל מה שמסדרים אותה, הוא עבור מוצאי שבת, אסור להציע אותה בשבת, משום איסור הכנה משבת ליום חול.
אולם כתב בספר מטה יהודה, שבכל מקרה שמסדרים את המיטה לכבוד היום, שיהיה הבית מסודר, מותר לעשות כן בשבת, אפילו אם אינו מתכוין לישון שם בשבת.
ולכן בזמנינו, בבתים שרגילים תמיד לסדר את המצעים בבוקר, כדי שיהיה הבית מוכן ומסודר ונקי, מותר לעשות כן גם בשבת, ואין בזה איסור הכנה משבת ליום חול. אבל אם מסדרים את המיטה רק כדי שהיא תהיה נוחה ומסודרת במוצאי שבת, הדבר אסור.
זמן טוב עבור הסעודות
בדרך כלל בזמנינו, נוהגים לאכול את סעודת הבוקר של שבת, מיד אחרי התפילה, ואת סעודה שלישית אוכלים אחרי תפילת המנחה סמוך לשקיעה.
אולם הגאון רבי חיים פלאג'י בספרו רוח חיים כתב, שיותר נכון לסעוד בשבת בבוקר בשחרית תיכף ומיד אחרי התפילה, ולאכול סעודה קלה, ולא חמין ממש, ומיד כשיגיע זמן תפילת המנחה, ללכת ולהתפלל מנחה (גדולה, כלומר, מוקדמת), ואז לסעוד את הסעודה השלישית עם חמין, כפי שבזמנינו נוהגים רוב האנשים לעשות בסעודה שניה.
ועל ידי זה ירויחו, שילמדו תורה בשבת בנחת, שהרי לא ילכו לישון בבוקר לפני תפילת המנחה, וגם בזה מרויחים שאוכלים סעודה שלישית לתאבון, אפילו בימות החורף הקצרים. וכתב הגאון זצ"ל, שכן הוא מנהג ליוורנו, כמו שכתב מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (סימן עד), וכן הוא מנהג כמה מקומות.
