שאלה: כשעומדים בתפלת העמידה, האם חייבים להצמיד את הרגליים זו לזו לגמרי, או שדי בכך שהעקבים נוגעים זה בצד זה?
תשובה: במסכת ברכות (דף י:), אמר רבי יוסי בר חנינא בשם רבי אליעזר בן יעקב, המתפלל, צריך שיכוין רגליו, שהרי נאמר על המלאכים (יחזקאל פרק א) "וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה", ואנו בתפלה מדברים לפני המלך, ועלינו להדמות כאילו למלאכי השרת.
ומרן הבית יוסף (סימן צה) הביא בשם מהר"י אבוהב, שהטעם שהאדם חייב לכוין את רגליו זו בצד זו בזמן התפלה, הוא לרמז, שאין לנו אפשרות ללכת ולברוח, כי אין אנו יכולים להשיג שום דבר בעולם לולי ה' יתברך שעוזר לנו בכל דבר ודבר.
ובזוהר הקדוש (פרשת פנחס) אמרו, ורגליהם רגל ישרה, אמרו בעלי המשנה, שמי שמתפלל צריך לתקן רגליו בתפלתו כמלאכי השרת, להיות כאחד מן המלאכים, ומשום כן אמרו חכמים "המתפלל צריך לכוין את רגליו", ואמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, אם תראו את אלה בני האדם, שהם מיוחדים בתפלה שלהם שהם עומדים כך, תפתחו להם שערי ההיכל להכנס.
וכתבו תלמידי רבינו יונה, שיש נוהגים להשאיר מעט ריוח למעלה אצל האצבעות (כלומר, הם מצמידים רגליהם רק בצד העקב, ולא בצד האצבעות), ויש למנהג זה טעם, שהרי נאמר לגבי המלאכים "וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל". וכן כתב המאירי לקיים את המנהג.
אולם למעשה כתבו תלמידי רבינו יונה, שאין בטעם זה ממש לקיים את המנהג, שהרי בתלמוד שלנו לא הזכירו אלא שיש לסמוך את הרגליים שיראו כאחד ממש.
ולמעשה, פסק מרן הראשון לציון רבי יצחק יוסף שליט"א (ילקוט יוסף תפלה כרך א עמוד שמו), שלא די בהצמדת העקבים, ויש להצמיד את כפות הרגליים לגמרי, זו בצד זו.
אולם אדם שהוא זקן, או חולה, והצמדת רגליו מפריעה לו בתפלתו, אינו צריך לדקדק בדבר זה, וכן ראינו למרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שאף על פי שכל ימיו היה מצמיד רגליו לגמרי זו בצד זו, בכל זאת בימי זקנתו המופלגת, לא היה מדקדק בזה כל כך, ופעמים שלא היה מכוין אלא את העקבים זה בצד זה.
ויש לציין, כי גם בימי חוליו של מרן זצוק"ל, שהיו עצמותיו שבורות, בכל זאת עשה ככל יכולתו לעמוד בתפלת העמידה, ואף שהיה סובל יסורים קשים בשל כך, השתדל בדבר מאד מאד, לקיים מצות רבותינו להיות דומה למלאך ה'. זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. אמן.
