מתחילין לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בתפילת מוסף של שמחת תורה, והזכרה זו אינה שאלה ובקשה על הגשם, אלא היא שבח להשם יתברך שהוא משיב הרוח ומוריד הגשם בגבורה, ולכן הזכרה זו נקראת "גבורות גשמים", אבל שאלת טל ומטר שבברכת השנים, (היא ברכת ברך עלינו או ברכנו), היא בקשה מהשם יתברך על הגשם, ואין מקדימין להזכיר גבורות גשמים מחג הסוכות, אף על פי שהגיע כבר זמן הגשם, מפני שהגשמים בחג הסוכות הם סימן קללה, שהרי אם יורדים גשמים אי אפשר לשבת בסוכה, ואמרו חז"ל (במשנה סוכה כח:) משל למה הדבר דומה, לעבד שבא למזוג כוס לאדונו, ושפך לו אדונו את הכוס בפניו. לפיכך אין אנו משבחים את ה' יתברך על הגשמים אלא בזמן הראוי לכך לאחר שעבר כבר חג הסוכות. וישנם כמה הבדלים בהלכה בין הזכרת גבורות גשמים שבברכת "אתה גבור", לבין שאלת טל ומטר שבברכת השנים, והשינוי הראשון הוא, שמזכירין גבורות גשמים כבר מתפילת מוסף של שמחת תורה, ואילו שאלת גשמים אינה אלא מליל שבעה במרחשון כפי שיתבאר בהלכות הבאות. וטעם הדבר שאין אנו מבקשים מה' גשמים אלא מליל שבעה במרחשון, הוא מפני שבזמן שהיה בית המקדש קיים, לא היה אחרון העולים לבית המקדש מגיע לביתו, אלא בליל שבעה במרחשון, ואילו היו יורדים עליו גשמים היה בא מתוך כך לצער ואף לסכנה.
ואמרו בגמרא (ברכות לג.) שמזכירין גבורות גשמים בברכת "אתה גבור" משום שהיא ברכה על תחיית המתים, ומתוך שירידת גשמים שקולה כנגד תחיית המתים לפיכך קבעוה בתחיית המתים. ושאלת גשמים קבעו בברכת השנים משום שברכת השנים היא ברכה על פרנסה, וירידת גשמים גם היא ענין פרנסה לעולם.
מנהג הספרדים וחלק מעדות האשכנזים, שבימות הקיץ אומרים בברכת "אתה גבור", "מוריד הטל", ולמנהג זה אם שכח לומר משיב הרוח ואמר מוריד הטל וכבר סיים ברכת מחיה המתים, אינו חוזר. אבל אם לא הזכיר משיב הרוח וגם לא הזכיר מוריד הטל (כמנהג חלק מעדות האשכנזים בימות הקיץ), אם לא התחיל עדיין בברכת "אתה קדוש", יאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בין ברכת מחיה המתים לברכת האל הקדוש וימשיך תפילתו, ואם התחיל כבר ברכת "האל הקדוש" אין לו תקנה ויחזור לראש התפילה. אבל כאמור, למנהגינו שאנו מזכירין בקיץ "מוריד הטל", אם טעה בימות החורף ולא הזכיר "משיב הרוח" אלא אמר "מוריד הטל", אינו חוזר וכמבואר.
הבהרה: לשאלת רבים: בשנה זו (תשס"ט), בערב חג הפסח, תעמוד החמה (השמש) במקום שבו עמדה בזמן בריאת העולם. ומאורע זה יחול רק פעם אחת לעשרים ושמונה שנים. ונבאר בעזרת ה' פרטי דיני ברכה זו בסמוך לתאריך י"ד בניסן שהוא זמן הברכה. ובספר חזון עובדיה למרן הרב שליט"א על הלכות ברכות, חלה טעות סופר, ונכתב כי זמן הברכה הוא ביום רביעי ד' בניסן, אך באמת זמן הברכה הוא כמבואר ביום רביעי י"ד בניסן.
