הלכה ליום שישי ח' אלול תשפ"ו 21 באוגוסט 2026

פרשת כי תצא

מדברי הרה"ג רבי יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל

נאמר בפרשת השבוע: "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה".

ופירוש הדברים, אבן גדולה, שבדורות הקודמים היו שוקלים את הסחורה במאזנים. ולמשל, מי שהיה רוצה לקנות קילו תפוחים, היו מניחים אותם בצד אחד של המאזנים, ובצד השני שמים אבן, שמשקלה בדיוק קילו, וכך כאשר המאזנים היו עומדות בצורה שוה, ידעו שיש כאן בדיוק קילו תפוחים. ואם היו משתמשים באבן גדולה, אז היה המוכר צריך להוסיף עוד ועוד תפוחים, מבלי לדעת שיש כאן רמיה, שבעצם משקל האבן הוא יותר מקילו אחד. וכן להיפך, כאשר האבן היתה שייכת למוכר, והוא היה משתמש בכוונה באבן קטנה, היה הקונה סבור שיש כאן קילו תפוחים, ובאמת, שלא היה כאן אלא משקל פחות. 

נמצא אם כן, שיש כאן עוון גזל, ועוון גדול של שינוי המידות, אלו האבנים שהיו שוקלים בהן, שעל עוון זה נאמר: "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקיךָ כׇּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל". דבר זה הוא מתועב בעיני ה' מאד.

וכך אמרו במסכת בבא בתרא (דף פח:): אמר רבי לוי, קשה עונשן של מדות (של שינוי המשקולות) יותר מעונשן של עריות, שבעריות נאמר "אל", כמו שנאמר בפרשת אחרי מות, כִּי אֶת כׇּל הַתּוֹעֵבֹת "הָאֵל" עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ. ואילו על שינוי המידות נאמר, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקיךָ כׇּל עֹשֵׂה "אֵלֶּה" כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל. ושאלו בגמרא, מדוע באמת שינוי המידות והגזילות, חמורים יותר מאיסורי עריות? ומתרצת הגמרא, שלגבי עריות, עוד יש תקוה טובה לאדם לחזור בתשובה שלימה, אבל באיסור גזל כזה, שהמוכר גוזל מהרבה אנשים, הוא אינו יכול לשוב בתשובה שלימה לעולם, כי לא יוכל להשיב לכולם.

איש צדיק היה בעיר הקודש ירושלים, מעולי העיר חלאב שבסוריה, ושמו רבי דוד (דאוד) ששון. הוא היה בעל מכולת בירושלים, לא תלמיד חכם, או רב גדול, רק בעל מכולת. ובכל זאת, היה מלא וגדוש בתורה וביראת שמים.

בכל יום, הוא היה מקפיד לנקות היטב את המאזנים בחנותו, כדי שלא יהיו עליהם שאריות של מאכלים. וכשהיו באים וקונים אצלו במשקל, היה רושם את כל החשבון, ואומר לקונה, שישלם לו רק למחרת. כי בלילה, היה יושב ומחשב היטב היטב את הסכום שחייבים לו, כדי שלא יטעה חס ושלום בעקבות העומס בחנות, ויקח מאדם משהו שלא מגיע לו.

אדם יקר כזה, זכה, וחתנו הוא הרב החסיד רבי רחמים עטיה זצ"ל, שנפטר לפני זמן מה, והוא חותנו של מורינו הראש"ל רבי יצחק יוסף שליט"א. בזכות ההקפדה היתירה שלו, זכה לבנים ובני בנים תלמידי חכמים ראשי עם.

אמרו רבותינו (במדרש ויקרא רבה פרק לג סי' ג), "סאה מלאה עוונות – גזל מקטרג בראש". כלומר, אפילו אם יש לאדם הרבה עונות, עון הגזל הוא עומד בראש ובראשונה נגדו. ומזה הטעם, כתב בספר זבחי צדק (ח"ג עמוד ערב) וכן בבן איש חי (פרשת וילך), שנהגו הספרדים, שהחזן עומד בערב יום הכיפורים ומכריז: רבותי! מחלו זה לזה! כי בלא זה "ידיכם דמים מלאו". ובתלמוד ירושלמי (ריש פרק ב דתענית) דרש רבי אבא, כתוב: "נשא לבבינו אל כפים, אל אל בשמים", "נשא לבבינו אל כפים", נשים לבבינו, לעיין בכפות ידינו, אם יש בהן שמץ גזל וחמס. "אל אל בשמים", שאחר כך נתפלל אל אלקינו שבשמים. שאם יהיה שרץ בידו של אדם, אפילו יטבול במי שילוח או במי בראשית, אין לו טהרה עולמית, עד שיזרוק השרץ מידו.

והנה עון גזל עם כל מה שנראה רחוק בעינינו הלא אמר רב יהודה אמר רב (בבבא בתרא דף קסה.): "רוב בגזל, ומיעוט בעריות, והכל באבק לשון הרע". ורבים נכשלים בזה מבלי לשים לב.

והנה יש לדעת, כי עונש הגזל, הוא גם בעולם הזה, וגם בעולם הבא, והענין הזה נרמז בפסוק, שנאמר "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה", שאם יעשה כן, שתהיה לו אבן ואבן, אבנים לא טובות, לא ישאר לו בכיסך כלום, לא אבן גדולה ולא אבן קטנה. כי הוא יהיה עני. ולעומת זאת מי שמתנהג כדת, יזכה לחיים ארוכים ובפרנסה טובה.

ובגמרא במסכת תענית (ז:) אמר רבי אמי: "אין הגשמים נעצרים, אלא בעוון גזל", ושואלת הגמרא: "מאי תקנתיה?" מה התקנה? ומשיבה הגמרא: "ירבה בתפילה". ומרן רבינו הסבא זצ"ל הביא בזה, מה שכתב בספר גבורת ארי (להגאון רבי אריה לייב ז"ל אב בית הדין במיץ לפני כמאתיים שנה), שכוונת הגמרא "ירבה בתפילה" היא, שלאחר שהשיב את הגזילה אשר גזל, ירבה בתפלה, שאם לא כן, אין תשובה ותפילה מועילים כלל, שהרי כתוב בגמרא (דף טז.) שאדם שיש בו עון גזל, ומתודה ואינו חוזר בו, למה הוא דומה? לאדם שטובל ושרץ בידו.

לכן חובה קדושה להתעורר בפרט בימים אלה, לבדוק אם יש בידינו איזה חשש איסור גזל, להשיבו לנגזל, ולפייסו כדין. ובכל מקרה של ספק, או של חוסר יכולת להשיב את הגזל, יש לפנות למורה הוראה מובהק, שיורה כיצד יש לנהוג.

שבת שלום!

8 ההלכות הפופולריות

ראש השנה – רבי חיים בן עטר

לסדר ראש השנה, ראה כאן. יום ראש השנה, הוא יום הדין, שבו עוברים כל באי עולם לפני ה' יתברך מלך המשפט, ועל כל אחד ואחד גוזרים ביום זה כל מה שיארע עמו במשך השנה ואף השנים הבאות. ולכן על כל אדם להתעורר, לשוב בתשובה, ולתקן את מעשיו הבאים, כדי שיזכה להכתב ולהחתם בספרם של צדיקים, שיזכה לשנה טובה ומבו......

לקריאת ההלכה

"זכר למחצית השקל" התשפ"ו

מחצית השקל בפרשת כי תשא, שקוראים גם כן ב"שבת שקלים", נצטוינו על נתינת "מחצית השקל" שהיו כל ישראל נותנים בזמן שבית המקדש היה קיים. וסגולת המצוה שהיו ישראל נותנים "מחצית השקל", היתה להצילם מכל נגף, ורבו סודותיה ומעלותיה מאד, ובזמן שהיה בית המקדש קיים, היו "משמיעי......

לקריאת ההלכה

דין מוצאי תשעה באב ויום עשירי באב

אחר צאת הכוכבים בתשעה באב, דהיינו כעשרים דקות אחר שקיעת החמה, מותר לאכול ולשתות, ונוהגים לברך ברכת הלבנה אחר תפילת ערבית במוצאי תשעה באב. וטוב לטעום משהו קודם ברכת הלבנה. ויש נוהגים לנעול נעלים, ולרחוץ פניהם וידיהם קודם ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב. (ויש סוברים שאין לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב, או......

לקריאת ההלכה

שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה


סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קר......

לקריאת ההלכה

ימי ספירת העומר

ימי ספירת העומר, הם ימים שקדושתם מרובה, כמו שכתב הרמב"ן בפירושו לפרשת אמור, כי ימים אלה שהם ימי ספירת העומר, מחג הפסח ועד לחג השבועות, קדושתם היא כקדושת ימי חול המועד, ואינם ימי אבל ופורענות כמו ימי בין המצרים. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל היה מזכיר את דברי הרמב"ן הללו בימי הספירה, כדי......

לקריאת ההלכה

החייבים והפטורים מתענית תשעה באב

חולה שאין בו סכנה חולה (ממש, שנפל למשכב וכיוצא בזה, אף על פי שאין בו סכנת חיים), פטור מלהתענות בתשעה באב, כי חומרת התענית בתשעה באב פחותה מחומרתה ביום הכפורים. ובכל מקום של ספק, יש לעשות שאלת חכם. (ומפני מיחושים כגון כאבי ראש רגילים וכדומה, אין להתיר אכילה בתשעה באב). אדם זקן בשנים זקן שתש כוח......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב – שנת תשפ"ו

היום, הוא יום ראש חודש "מנחם אב". ובשבוע הבא ביום חמישי (מיום רביעי בלילה), יחול יום תשעה באב, הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שלמדנו, מכל מקום משנכנס חודש אב, ועד לאחר עשירי באב, יש מנהגי אבלות נוספים......

לקריאת ההלכה