עניית אמן
אמרו רבותינו בגמרא (יומא דף לז.), על מה שנאמר בפסוק: כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא - הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹקֵינוּ", שכך אמר משה רבינו לעם ישראל: בשעה שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא, אתם, הבו גודל, ופירשו רבותינו (בספרי דברים פסקא שו), שהכוונה היא, שיש לענות אמן אחרי הברכות שמוזכר בהן שם ה'.
וכן מצאנו בספר דברי הימים (א', אז, לו. וכן בתהלים פרק קו), שאחרי שאמר דוד המלך "בָּרוּךְ ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם", ענו כל העם אחריו "אמן", כמו שנאמר, " וַיֹּאמְרוּ כׇל הָעָם אָמֵן".
והפליגו רבותינו במעלת עניית "אמן", ואמרו (שבת קיט:), כל העונה אמן בכל כחו (והכוונה בכל כוונתו, או בקול רם), פותחין לו שערי גן עדן, שנאמר: "פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים", אל תקרי (תקרא) "אמונים", אלא "אמנים". שעונים תמיד אמן.
חיוב או רשות?
ודבר זה אינו רשות, אלא חובה ממש מצד הדין, כמו שפסק מרן בשלחן ערוך (סימן רטו):
"השומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות, אף על פי שלא שמע את כולה, מתחילתה עד סופה, ואף על פי שהוא (השומע) אינו מחוייב באותה ברכה, חייב לענות אחריו אמן".
ולשון מרן השלחן ערוך, היא ממש לשון הרמב"ם. ואף שיש חולקים בזה, ואומרים שאין חיוב ממש לענות אמן, מכל מקום למעשה, הסכמת הפוסקים היא שהדבר הוא חיוב, כלשון הרמב"ם ומרן השלחן ערוך.
לברך בקול רם
וכתב בספר חסד לאלפים, שאדם הירא את ה', ראוי לו שיהיה זריז וזהיר לברך ברכותיו בקול רם, כדי להיות זוכה ומזכה אחרים שיענו אחריו אמן. אבל אם חושש שיש שם בני אדם שאינם זהירים בעניית אמן, יתכן שעדיף לברך בלחש. ואם יש שם, גם אנשים יראי שמים, וגם אנשים שאינם נזהרים כל כך, עדיף לו לברך בקול רם, והשומע, ישמע ויענה, ועליהם תבא ברכת טוב.
לענות באמצע דבר קללה
וכתב רבינו יוסף חיים בספר בן איש חי (פרשת כי תשא), שאם אירע לאדם, ששמע ברכה בשעה שהוא אומר "שהם משתחוים להבל וריק", לא יענה אמן על הברכה, שלא יהיה נראה כמודה בעבודת אלילים חס ושלום.
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (הליכות עולם ח"א עמוד רמז), כתב לפקפק בדברי רבינו יוסף חיים, שהרי סוף סוף, בשמים, הקדוש ברוך הוא יודע היטב שאין כוונתו של אותו אדם לענות אמן על הדברים שאמר, אלא על דברי הברכה ששמע. והוסיף, שביטול עניית אמן הוא דבר חמור מאד, והביא בזה את דברי הזהר הקדוש. ומכל מקום סיים, שראוי להזהר בדבר, להקדים מעט ולענות אמן, או למהר ולהמשיך באמירת "ואנחנו משתחוים לפני מלך מלכי המלכים", ואז יוכל לענות אמן בלי חשש.
השומע דרך טלפון
והשומע ברכה מחבירו דרך הטלפון, כתבו האחרונים שצריך לענות אחריו אמן. (יחוה דעת ח"ב סימן סח). ואף שיש חולקים בדבר, מכל מקום כן הוא העיקר הלכה למעשה.
