הלכה ליום שישי כ"ד חשון תשפ"ג 18 בנובמבר 2022

ההלכה מוקדשת לעלוי נשמת אבינו וסבינו

ר' דוד בן רחל ז"ל

שהיום יום פקודת שנתו
נפשו בטוב תלין וזרעו ירש ארץ
ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

בנו ונכדיו

פרשת חיי שרה – בדיקה ללא הרדמה

מאמר מהרב יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל

נאמר בפרשה:
"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה". ודרשו רבותינו, מה שנאמר, מאה "שנה" ועשרים "שנה" ושבע "שנים", שכל שנותיה היו שוים לטובה.

אך הדברים קשים מאד להבנה! איך ניתן לומר שכל חיי שרה היו חיים טובים בכלל?! הרי שרה היתה עקרה במשך תשעים שנה! היא נחטפה לבית פרעה! ועוד ועוד חויות קשות עברו עליה בימי חייה, אם כן, איך ניתן להגדיר את חיי שרה כחיים טובים?

יתירה מכך יש לשאול, על מה שדרשו רבותינו במסכת בבא בתרא (דף יז.), שאבותינו הקדושים חיו בעולם הזה חיים שהם "מעין עולם הבא", ועל הפסוק שנאמר "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" פירשו, שלא חסר אברהם אבינו שום טובה בעולם! איך יתכן לומר כך על אברהם, שחייו היו רצופי נסיונות וקשיים שלא יתוארו במילים? מה ביאור הדברים?

בגמרא במסכת בבא מציעא (דף קיד.) אמרו, מעשה ברבה בר אבוה, שמצא את אליהו הנביא בבית קברות של גויים. שאל אותו שאלה בהלכה, ואליהו הנביא השיב לו את המקור להלכה מלימוד מתוך פסוקי התורה. שוב שאל אותו שאלה נוספת בענין זה, ואליהו השיב לו.

שאל רבה בר אבוה את אליהו הנביא: כבודו הרי כהן, ואם כן, איך אתה נכנס לבית הקברות? השיב לו אליהו: "וכי לא למדת סדר טהרות, ששם למדנו שרבי שמעון בר יוחאי אמר שקברים של גויים, לא מטמאים באהל"?

השיב לו רבה בר אבוה בכאב לב: "בארבעה סדרי משנה שנוהגים בזמן הזה, איני בקי מספיק, ואיך אהיה בקי בסדרי טהרות וזרעים שאינם נוהגים בזמן הזה"?

שאל אותו אליהו: מדוע באמת אינך בקי בסדרים הללו? השיב לו רבה בר אבוה, "מפני דוחק הפרנסה", כלומר, מרוב עוניו, לא הצליח רבה לעסוק כראוי בסדרים הללו.

לקח אותו אליהו הנביא, והעלה אותו לגן עדן, (כמובן שמדובר במושגים עמוקים, אך נביא את דברי הגמרא כמו שהם), אמר לו, פשוט גלימתך, ולקוט לך מן העלים הללו שיש כאן. לקט רבה ולקח לעצמו מן העלים. בצאתו מגן עדן שמע קינה: "מי אכל עולמו בחייו כרבה בר אבוה"! כלומר, רבה, שלקח בעצם שכר מגן עדן, הפסיד בכך את שכרו לעולם הבא!

כאשר שמע רבה את הדברים, חבט את גלימתו והשליך את העלים. ועם זאת, גלימתו, קלטה מריח גן העדן, עד שכאשר חזר רבה, מכר את גלימתו המיוחדת בשנים עשר אלפי דינרים, אותם חילק לחתניו. עד כאן המעשה שבגמרא.

נתבונן! רבה בר אבוה עני מרוד! והנה הוא פוגש את אליהו, ומה הוא מבקש ממנו? שישיב לו על שאלות בהלכה! זה הנושא החשוב ביותר בעיניו של רבה בר אבוה!

אך עלינו לשאול, מה התכלית בכל המאורע שאירע? לשם מה לקח אליהו את רבה לגן עדן? לשם מה אמר לו ללקוט מן העלים, ואחר כך השמיעו לו את הקינה, עד שזרק רבה את העלים? מהי בכלל המשמעות של הריח שנקלט בגלימתו של רבה?

הסביר זאת הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל (והגדת), בביאור יפה:

אין לך אדם שאין לו בעיות, צרות ויסורים בעולם! לכל אחד יש את הבעיות שלו, קטנות וגדולות! ידע רבה, שגם אם יהיה לו כסף, בזה לא יפתרו כל בעיות החיים שלו, לכן לא מצא לנכון לבקש פרנסה טובה מאליהו, שהרי אם יהיה עשיר, יתכן שיצוצו ענינים אחרים שיפריעו את מנוחתו.

אך בתחילה היה נראה, כאילו אליהו מדריך את רבה, איך יוכל לעבור את החיים ללא סבל. הוא לקח אותו לגן עדן, ואיפשר לו לקחת לעצמו מן העלים! אך מיד הוסברו לרבה כל הדברים. העלים הללו, אינם פתרון לשום בעיה, שהרי אם תקח מהם, תפסיד את שכרך הנצחי! רק דבר אחד הוא הפתרון, "ריח גן העדן"! תזכור תמיד, שיש בעולם גן עדן! שיש מושגים רוחניים, שיש ענינים גבוהים ונעלים הרבה יותר מכל עניני העולם הזה! זהו הפתרון האמיתי שיכול לאפשר לאדם לחיות חיים טובים, חיים שלימים!

לכן על אבותינו אמרו, שחיו חיים טובים, ששרה "כל שנותיה שוים לטובה", מפני ששרה, היתה אשה מרוממת מעל כל עניני העולם, היא היתה גדולה בנבואה מאד, וכל חייה עסקה בעבודת הקודש. לכן, כל הצרות שעברו עליה בחייה, היו בטלות לעומת המשמעות העמוקה שהיא מצאה לכל מעשה בחיים!

גם אברהם אבינו, עם כל הנסיונות והצרות שעברו עליו, הרי אברהם יודע, שאין העולם הזה אלא כפרוזדור לקראת חיי העולם הבא, ובעולם הזה הוא מסגל לעצמו תורה ומעשים טובים, שאי אפשר בכלל להעלות על הדעת את גודל ערכם. לפיכך, חייו היו טובים מאד!

נסיים במעשה אמיתי, שהיה עם מרן זכר צדיק לברכה, והוא מעשה שכמעט לא יאומן כי יסופר שאירע בדורינו:

לפני כעשרים וחמש שנה, הרגיש מרן זצ"ל כאבי בטן חזקים. לקחו אותו לבית החולים, ושם, ראו הרופאים שיש צורך בבדיקה פנימית, כדי לבדוק את בטנו של הרב. בדיקה זו כמובן כרוכה בכאבים עצומים, כך שחובה לערוך אותה בהרדמה.

רצו הרופאים להרדים את הרב, אך בבדיקה נוספת, ראו כי הוא נוטל תרופות מדללות דם, שלא מאפשרות לו לקבל את ההרדמה, ולכן יש צורך להשאירו להשגחה בבית החולים עד למחרת, שהשפעת התרופות תפוג, ואז יוכלו להרדימו. אולם כשנודע הדבר לרב, הוא סירב להשאר בבית החולים, מפני שרצה לשוב לביתו לעסוק בתורה.

נאמן ביתו הרב אריה דרעי, החל נושא ונותן עם הרופאים, שינסו למצוא דרך לפתור את הבעיה. אולם הם השיבו לו שאין מה לעשות, וחובה להשאיר את הרב בבית החולים. הרב, ששמע את רבי אריה דן מול הרופאים, שאל אותו, מה הענין? השיב לו, כי הרופאים דורשים להשאירו בבית החולים, ובאמת, אין ברירה, חובה להשאר, שכן יש חובה לערוך לרב בדיקה, אותה יוכלו לערוך רק למחרת בגלל ההרדמה!

שמע הרב ואמר: מה הבעיה? ההרדמה? הבא לי גמרא מבית הכנסת של בית החולים, ואז יוכלו לערוך את הבדיקה! מיהר רבי אריה, והביא לרב גמרא, מסכת עבודה זרה. הרב החל לעיין בגמרא, כשהוא אומר למקורביו, תאמרו לרופאים שכעת הם יכולים לעשות את הבדיקה!

פנה רבי אריה לרופאים, ואמר להם, שהרב אמר שיערכו לו את הבדיקה ללא הרדמה. אמרו הרופאים: אין דבר כזה! בכל בית החולים ישמעו את הזעקות של הרב אם נעשה זאת! אלו יסורים שבן אנוש לא יכול לעמוד בהם ללא הרדמה! אמר להם רבי אריה, מה איכפת לכם, נסו, ואם מיד בתחילת הבדיקה הרב יזעק, תפסיקו את הבדיקה, והרב יאלץ להשאר בבית החולים עד מחר.

לאחר עשרים דקות, יצאו הרופאים מן החדר כשהם לא מאמינים. אמרו למקורבי הרב: מעולם לא ראינו דבר כזה! הרב עבר את כל הבדיקה כאילו הוא לא מרגיש שום דבר!

נכנסו אליו בנו, הגאון רבי דוד יוסף, עם רבי אריה דרעי, לראות מה שלומו, לפתע ראה הרב את בנו ואמר לו בתקיפות: "תאמר לרופאים שיתחילו כבר בבדיקה"!...

הנה ראינו, אדם בן זמנינו, שידע את ערכה של התורה, והיה מסוגל להרגיש בנועם התורה, להתעמק בה עד כלות הנפש, הרי חייו בהחלט היו חיים טובים, עם כל הקשיים, בשעה שהיה לומד, היה דומה לאדם שיושב לו בגן עדן העליון!

שבת שלום!

8 ההלכות הפופולריות

ראש השנה – רבי חיים בן עטר

לסדר ראש השנה, ראה כאן. יום ראש השנה, הוא יום הדין, שבו עוברים כל באי עולם לפני ה' יתברך מלך המשפט, ועל כל אחד ואחד גוזרים ביום זה כל מה שיארע עמו במשך השנה ואף השנים הבאות. ולכן על כל אדם להתעורר, לשוב בתשובה, ולתקן את מעשיו הבאים, כדי שיזכה להכתב ולהחתם בספרם של צדיקים, שיזכה לשנה טובה ומבו......

לקריאת ההלכה

סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קר......

לקריאת ההלכה

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

שבת שובה

מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל השבת, אחרי קריאת התורה, נקרא את ההפטרה הפותחות במילים: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ". שבת זו במהותה, היא הכנה לקראת יום הכפורים, שעליו נאמר, "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵ......

לקריאת ההלכה


נרות שבת וראש השנה, שנת תשפ"ז

זמן הדלקת נרות של ראש השנה ביום טוב ראשון של ראש השנה, יש להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (כלומר, קודם כניסת החג), כמו בערב שבת. ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האשה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק הנרות,  שהרי אסור להדליק אש חדשה ביום טוב......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

תרופות לחיזוק בערב יום הכיפורים - ובענין פדיון כפרות

העינוי שציותה התורה בגמרא במסכת יומא (עד:) מבואר, כי עיקר העינוי שעליו צותה התורה ביום הכפורים, הוא העינוי של התענית, שישב אדם ולא יאכל ולא ישתה דבר במשך כל היום. ומבואר עוד בגמרא, כי כל האוכל ביום התשיעי, כלומר בערב יום הכפורים, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. ופירש רש"י, שצותה ......

לקריאת ההלכה