בזמן שהיה בית המקדש קיים, היו כל ישראל עולים לירושלים בערב פסח, וכל משפחה (או כמה משפחות יחד) היו מביאים עמהם את קרבן הפסח שלהם למקדש, ואחר כך היו אוכלים אותו בירושלים. והיו ששים ושמחים בקרבת אלוקים כל ישראל חברים. אשרי עין ראתה כל אלה.
"בשר זה לפסח"
ובגמרא במסכת פסחים (נג.) אמרו, שאסור לומר על הבשר המיועד לפסח "בשר זה לפסח", מפני שנראה הדבר כאילו מקדישים את הבשר לקרבן פסח, ואוכלים אותו מחוץ לירושלים. כלומר, הואיל ובזמן בית המקדש, היו כל ישראל מקריבים קרבן פסח ואוכלים אותו בטהרה, ולפני שהיו מקריבים את הקרבנות, היו מקדישים את הבהמה, ואומרים "בהמה זו לקרבן פסח". ולאחר שהקדישו את הבהמה אסור לעשות בה שום דבר, אלא לאוכלה בתורת קרבן פסח. לכן גם בזמן הזה שאין לנו מקדש, אסור לומר על הבשר "בשר זה לפסח", אלא יאמרו: "בשר זה ליום טוב".
ונחלקו הפוסקים במקרה שאדם טעה ואמר "בשר זה לפסח", או "טלה זה לפסח", האם בדיעבד (לאחר שכבר נעשתה הטעות), מותר לאכול מהבשר או לא. שלדעת הגאון "בית חדש", אפילו בדיעבד אסור לאכול מהבשר, ואפילו אסור ליהנות ממנו. כדין בשר מוקדש ממש. אולם הגאון גדול הדור רבינו חיים אבולעפיה, בספרו מקראי קודש, כתב שבדיעבד יש להקל בזה, וכן כתבו עוד הרבה אחרונים, שלא נאמר האיסור בתלמוד, אלא כדי לאסור לכתחילה, אבל בדיעבד אין להחמיר כל כך ולאסור את הבשר, ובפרט בזמנינו שאין שום אדם שמתכוין באמת להקדיש לקרבן, אלא זו שיגרת לשון בלבד, "בשר זה לפסח".
אכילת גדי מקולס
בדומה לדין זה, אסרו רבותינו (פסחים שם), לאכול בליל הסדר גדי או שה שצלוי כולו בשלימותו, מפני שנראה הדבר ממש כמו קרבן פסח, ונראה כאילו אנשים אוכלים קרבן פסח מחוץ לירושלים הבנויה בקדושתה, ואיסור זה נוהג בכל מקום.
ומטעם זה אסור לאכול בליל הסדר את ה"זרוע", אם צלו ושמו אותה בקערת ליל הסדר, מפני שהיא נעשית זכר לקרבן פסח.
אכילת בשר צלי
מעבר לכך, יש מקומות שנהגו ישראל שלא לאכול בכלל בשר צלי בליל הסדר, כדי שלא יהיה נראה כאילו אוכלים קרבן פסח כאמור. ובזמנינו נהגו כל ישראל בכל מקום שהם שלא אוכלים בשר צלי בליל פסח. ואין בזה חילוק בין בשר טלה או שה או עגל או עוף, שבכל מקרה נהגו לאסור לגמרי.
וכל זה כמובן רק לגבי בשר צלי, אבל בשר מבושל נהגו כל ישראל לאכול בליל הסדר. ומבושל, הכוונה, שבישלו אותו עם מים או שמן וכדומה, ולא בפני עצמו. (לכן הרוצה לבשל בשר בסיר לליל הסדר, לא יבשל ללא מים, אלא יוסיפו מים וכדומה, כדי שיהיה בישול ממש, ולא "צלי קדירה").
ויהי רצון שבזכות דקדוק ההלכה וזכות הרבים, נזכה לאכול מצות בתוך אחינו בעיר הקודש, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים, ונעלה עולות מרווחים, ונשכון משכנות מבטחים. (לשון החתם סופר בהשמטות סימן קצו). אמן כן יהי רצון.
