מתוך דברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל
נאמר בפרשה: " וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ, אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה". מה פירוש הפסוק?
התוספות במסכת תענית (דף ט.) מביאים את דברי רבותינו בסִפְרֵי, שם אמרו על הפסוק, "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ", עשר, בשביל שתתעשר. כלומר, מי שמעשר, סופו שמתעשר, שנעשה עשיר. ואין הכוונה רק לתבואה, אלא אפילו כל ממון שיש לאדם, "כל תבואת זרעך", אפילו סחורות אחרות, שאינן תבואה, מה שמרויח מהן, מצוה שיתן מהם מעשר לעניים ולמוסדות התורה, ישיבות וכיוצא בזה.
דרשו רבותינו בגמרא, מעשה באדם אחד, שהיה ירא שמים, ובכל שנה היתה השדה שלו מוציאה מאה טון תבואה, והיתה הברכה שרוייה בשדה הזו, ואותו אדם היה מודה לבוראו.
בזמנים ההם, עד ימי האמוראים, היה להם אפר פרה אדומה, שהיו יכולים להטהר מטומאת מת, והיו אנשים טהורים מטומאת מת, לכן, אומר רבינו האר"י, שבזמנם היו חכמי ישראל יכולים להשתמש בשמות הקודש, לדוגמא בשעת סכנה, אבל בזמנינו אסור להשתמש בשמות הקודש, כי אנו טמאי מתים, וכמו שאמרו במסכת אבות, "ודאשתמש בתגא חלף".
ומאחר והיו אנשים טהורים, מה היו עושים עם התבואה? היו נותנים תרומה לכהן, כלומר, שני אחוז מן התבואה, היו נותנים לכהן, (ובזמנינו הדינים שונים), זו תרומה גדולה. וחוץ מזה, יש מעשר, "מעשר ראשון" ו"מעשר שני", ובשנה השלישית והשישית (למנין שנות השמיטה), היו נותנים "מעשר עני". כלומר, עשירית מהתבואה (לאחר הוצאת התרומה), היו נותנים ללויים, ועוד מעשר היו נותנים לעניים. כך הדין.
והנה האיש הזה, בעל השדה, היה אדם ירא שמים, והיה נותן באמת, תרומה גדולה, מעשר ראשון ומעשר עני, כעשרים אחוז מן התבואה היה נותן, כפי מצוות התורה. כל שנה כך עשה.
לאדם זה, היה בן יחיד. סמוך לפטירתו, קרא לבנו, ואמר לו, בני, אני מניח לפניך שדה פוריה, שדה מבורכת, כל שנה מוציאה מאה טון תבואה, תזהר לך, להפריש ממנה תרומות ומעשרות, וה' יתן לך ברכה. ונפטר. בשנה שלאחר מכן, הוציאה השדה מאה טון, ראה זאת בנו, וקיים את מצוות אביו, הפריש מן התבואה תרומות ומעשרות כדת וכדין. ראה, שכעשרים טונות הלכו לתרומות ומעשרות, אמר לבני ביתו, בשנה הבאה, לא אעשה כן! אני אמנם אפריש תרומה לכהן, שני אחוז, אבל מעשר ראשון ומעשר עני, לא אפריש!
אך מן השמים, שמעו מה שאמר, וכמו שנאמר, "הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע? אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט?", ובשנה שלאחר מכן, לא הוציאה השדה אלא עשרה טון תבואה! ראה זאת הבן, והצטער מאד בלבו, איך נשתלחה קללה בשדהו, ולא הוציאה אלא עשירית ממה שהיה לו בשנים הקודמות!
בני משפחתו, ראו מה שאירע לו, מה עשו? לבשו בגדי לבן, בגדי חג, ובאו לפניו, אמרו לו, "מזל טוב! מזל טוב!", שאל אותם, אתם צוחקים עלי? מה מזל טוב? השיבו לו, ראה, אביך, בכל שנה היה נותן לכהן את חלקו, ללוי ולעני את חלקם, אבל עכשיו, אתה עצמך נעשית כהן! אתה מקבל את המעשר! והקדוש ברוך הוא, מניח את שאר השדה בשבילו! אם כן, עלית בדרגה, מזל טוב!
זה מה שנאמר בפסוק, וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו "לוֹ יִהְיוּ", אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן "לוֹ יִהְיֶה", אם יתן את התרומות והמעשרות כדין, כל שאר השדה תשאר בשבילו, ואם לא יתן, הרי שאז, "אשר יתן לכהן, לו יהיה", רק מה שהוא נותן לכהן, ישאר בשבילו. זה עונשו של אדם שהוא קמצן!
אדם שנותן צדקה בעין יפה, אז כל עסקיו יהיו מבורכים, תשרה הברכה במעשי ידיו. בגמרא במסכת תמורה, מובא הפסוק, "עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ - עֹשֵׂה כֻלָּם ה'", מסבירה הגמרא, מה פירוש הפסוק? העשיר והעני נפגשו, העני מושיט את ידו, תן לי צדקה! אם נותן לו, יפה מאד, אבל אם לא נותן לו, ומשיב לו "ירחם ה', ירחם ה'" אז הקדוש ברוך הוא אומר לו, אני עשיתי אותו עני, ועשיתי אותך עשיר, אתה לא נותן לו? מי שעשה אותו עני, יעשה אותו עשיר, ומי שעשה אותך עשיר, יעשה אותך עני!
רבינו דוד הנגיד, נכדו של הרמב"ם, בספרו מדרש דוד, כותב, "אני ראיתי במו עיני איך מאמר זה התקיים":
מעשה היה, בסוחר אחד, שהיה נשוי לאשה, אשת חיל, חכמה מאד, ומבשלת באופן נפלא. בכל יום היה הסוחר שב אל ביתו, ואשתו מגישה לפניו תרנגולת מבושלת, ובכל יום היה טעמה אחר לגמרי, פעם היתה מבשלת עם כרכום, ופעם עם פלפל, והוא היה יושב ואוכל, ומלקק את אצבעותיו, כל כך טעים!
יום אחד, בא לאכול, נטל את ידיו וניגש לשלחן, והנה הוא שומע דפיקות בדלת. אמר לאשתו, לכי תראי מי דופק בדלת, ניגשה האשה לדלת, והנה עומד עני מרוד, ומתחנן, "יומיים לא אכלתי כלום, בבקשה, תנו לי משהו לאכול", צעק בעל הבית בכעס לעבר העני, לך! אל תפריע לנו! לך מכאן! החל העני להתחנן על נפשו, בבקשה, תעשו לי טובה, כמה ימים לא אכלתי, קם בעל הבית בחמתו, סטר שתי סטירות על פניו של העני, "לך! לך מכאן!", הסתלק משם העני, כשעיניו זולגות דמעות.
אך ישתבח שמו של הקדוש ברוך הוא, "דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ, עַיִן רוֹאָה, וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין", מן השמים, מאותו היום נהפך מזלו של אותו אדם, היתה לו חנות למסחר, שוקקת חיים, קונה הולך וקונה אחר בא, והיה מרויח שם ממון רב. מאותו היום, לא נכנס אדם לחנותו! כל היום היה יושב ומגרש זבובים, היתה לו מברשת, ובעזרתה היה יושב ומגרש זבובים.
למחרת, הלך המצב ונעשה גרוע יותר, אותו אדם הניח חבילה של סחורות על המדרכה בסמוך לחנותו. לפתע הגיע שוטר, נתן לו דו"ח, "רפורט", "כאן זה רשות הרבים! מה אתה שם את הסחורות שלך כאן?", וקנס את בעל החנות בסכום של אלף לירות!
כך הלך מזלו ונעשה שחור כפחם, את דמי השכירות של החנות כבר לא יכול היה לשלם, לכן עזב את החנות, ולצורך קיומו, החל מוכר את הרהיטים שבביתו, עד שלא נותר לו כלום! אמר לאשתו, ראי אשתי, אני יודע שמצבי לא טוב, אין לי מה לאכול, ובודאי שאין לי מה לתת לך לאכול, מדוע תסבלי? נלך לבית הדין, אגרש אותך בגט, ותחזרי לבית אביך! הסכימה האשה, הלכו לבית הדין, נתן לה גט, וגירש אותה. חזרה האשה לבית אביה, והוא היה אדם נכבד, קיבל אותה בזרועות פתוחות, ומכיון שידע שיש לה ידי זהב, הפקיד ברשותה את כל עניני הבישולים בבית, והיא היתה מבשלת לאביה, איזה אוכל! כל יום, איזה אוכל! נהנה.
אחרי שנה בערך, פתאום בא שדכן, אמר לאביה של האשה, אדוני! יש סוחר ירא שמים, אדם טוב, ולבתך יש שם טוב, אז בבקשה, אם אפשר להפגיש אותם. השיב לו אביה, תזמין את הסוחר לביתי, נראה אותו. בלילה ההוא, הזמינו את הסוחר לביתו של אבי האשה, ישבו יחדיו, ואז אמר האב לבתו, בתי, תגישי לנו בבקשה קפה! הלכה האשה, והגישה להם קפה, הוא ראה אותה, והיא ראתה אותו, ומצאו חן זה בעיני זו.
למחרת, שאל אותה אביה, האדם הזה מצא חן בעינייך? השיב לו האשה, כן אבא, אם אתה מסכים עליו, גם אני מסכימה! אני סומכת עליך! שלח האב לשדכן, שמצדו הכל בסדר, ובאותו לילה כבר סגרו "ווארט", התארסו האיש והאשה. לאחר שלושה חודשים, עשו חתונה ברוב פאר והדר, איזו שמחה! ומיד לאחר החתונה, החלה האשה בהנהגתה הטובה, כשם שהתנהגה בנעימות עם בעלה הראשון, כך נהגה עם השני, ובכל יום היתה מגישה לו פיתה גדולה (כמו של הבבלים, העיראקים), ועליה היתה מניחה את התרנגולת המבושלת, ובכל יום היה האיש משתאה, איזה טעם! להלל ולשבח!
באחד הימים, ישב האיש לאכול, והנה מישהו דופק בדלת, קרא לאשתו ואמר לה, תראי, מי זה שדופק בדלת? פתחה האשה את הדלת, והנה עני, מתחנן, תרחמו עלי, כבר יומים שלא טעמתי שום דבר! אמרה האשה לבעלה, תראה, יש עני בדלת. קם אותו אדם, לקח את הפיתה הגדולה, עטף את התרנגולת, כמו בליל פסח, ואמר לאשה, תני לו את זה! נתנה לו, ומיד אורו עיניו, החל לברך אותם, על הטובה שעשו עמו.
חזרה האשה לכיוון השלחן, והנה בעלה רואה, שעיניה זולגות דמעות. מה קרה? מדוע את בוכה? השיבה לו, אני אגיד לך את האמת, מעשה שהיה כך היה, שהגיע עני לביתי, ובעלי הראשון נתן לו שתי סטירות, וגירש אותו, וכעת, זה העני שעמד בדלת, אני זיהיתי אותו, שהוא בעלי הקודם, ונכמרו רחמי עלי, כמה התדרדר עד שהגיע לכזה מצב!
עמד בעלה ואמר לה, אני נשבע לך! העני שבעלך סטר לו, זה הייתי אני! ולאחר שסטר לי, הלכתי ובכיתי, והתחננתי לפני הקדוש ברוך, שיתן לי דעת, איך אוכל לצאת ממצבי.
למחרת, הלכתי והתבוננתי, מדוע אמשיך לקבץ נדבות? היו לי כמה פרוטות, הלכתי וקניתי "קופת הרוכלים", הנחתי עליה כל מיני דברים, משקפי שמש, עט נובע, דברים כאלה, עמדתי בשוק וצעקתי, רבותי! הכל בדולר! כל דבר בדולר! בתוך כמה דקות, כל מה שהיה לי נגמר! הלכתי וקניתי שוב דברים כאלה, עד שבאותו יום החלפתי את המוצרים שלי שבע פעמים! והרווחתי יפה.
לאחר כמה ימים שנהגתי כך, התבוננתי, הרי יגיע שוטר, יראה שאני מוכר כך, בלי רשיון, יתן לי דו"ח, וזה לא טוב. לכן מה עשיתי, לקחתי את כל הכסף שהרווחתי, שכרתי חנות קטנה, והוצאתי רשיון לעסק, וכך הלכתי מחיל אל חיל, עד שנעשיתי סוחר גדול.
הנה ראינו, מי שעשה את זה עשיר, עשה אותו עני, ומי שעשה את זה עני, עשה אותו עשיר! וגם זיכה אותו באשה המיוחדת הזו, שהיתה אשת חיל יקרה מאד. לכן אשרי המשכיל אל דל, מי שנותן צדקה, זוכה לראות את הפירות של מעשיו כבר בעולם הזה, ואפילו אם גזרה עליו גזירה, "ביום רעה ימלטהו ה'", רואים שהוא נתן צדקה, נותנים לו שיחיה עוד ויתן צדקה, כמו שאמרו רבותינו, "רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד, יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד", שימצא אנשים ראויים והגונים לתת להם צדקה, ימצא גם כן הרבה כסף שיוכל לתת צדקה, כל היום חונן ומלווה וזרעו לברכה.
שבת שלום!
