בגמרא במסכת תענית (דף כט.) אמר רבי יהודה בנו של רב שמואל בן שילת משמו של רב, כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבים בשמחה. אמר רב פפא, הלכך כל אחד מישראל שיש לו דין (דהיינו משפט) עם נכרי (גוי), ישתמט ממנו בחודש אב, משום רוע מזלם של ישראל בחודש אב, וישתדל שיצא הדין בחודש אדר משום שאז מזלם של ישראל הוא טוב מאד.
ומקור הדברים, הוא כמו שנאמר במגילת אסתר, "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה", ללמדנו, שמזל החודש גורם הצלה וטובה לישראל, שבחודש זה מזלם הוא טוב.
אולם הגאון החתם סופר (סימן קס) העיר, שמרן השלחן ערוך בהלכות תשעה באב (סימן תקנא) הביא את דברי חז"ל שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, אבל את מאמר חז"ל שמשנכנס אדר מרבין בשמחה, לא הביא בשלחן ערוך. גם רבינו הרמב"ם לא הזכיר בכלל את דברי חז"ל הללו.
וכתב החתם סופר ליישב, שיתכן שהרמב"ם ומרן השמיטו את הדין שיש לשמוח בחודש אדר, משום שרב פפא, שאמר שיש להשתדל ולכוין את הדין (המשפט) עם הגוי דוקא בחודש אדר, זהו משום שהוא סובר שיש מזל לישראל, כלומר, שגם עם ישראל כפופים למזלות, ולכן בחודש אדר מזלם הוא טוב מאד ועליהם לשמוח. אבל אנחנו פוסקים כדעת האומרים (בסוף מסכת שבת) שאין מזל לישראל, כי ישראל אינם כפופים למזלות, ולכן הרמב"ם ומרן כלל לא הזכירו את הדין הזה לגבי חודש אדר.
אולם רבים מהפוסקים כתבו שיש לקיים את דברי רב פפא ש"משנכנס אדר מרבין בשמחה", ויש מקומות שאף מציינים זאת בכתובת בולטת. וגם אם אנו סבורים ש"אין מזל לישראל", עדיין יש לשמוח בימים הללו, משום שחודש זה כולו נהפך לשמחה בימי אבותינו, וכולו ראוי לשמחה. ומה שמרן השלחן ערוך לא הזכיר את הדברים, הוא משום שכבר כתב בפירוש (בסימן תרפח) שיש אומרים שאפשר לקרוא מגילה כבר מראש חודש. ואם כן בודאי מובן שכל ימי חודש אדר הם ימי שמחה. וכן הסביר בספר התעוררות תשובה (סימן תעג). ובשנים קודמות הסברנו את הדברים עוד על פי דברי הריטב"א ועוד, על פי מה שכתב בזה מרן רבינו זצ"ל.
ובטעם השמחה בחודש אדר, האריך הגאון הראשון לציון רבינו יצחק יוסף שליט"א בספרו ילקוט יוסף (עמוד קצב), וכתב שיש בשמחת חודש אדר משום הודאה לה' יתברך על הנסים שנעשו לישראל בימים אלה. וכן יש בזה משום ציון וסימן שהימים הללו מסוגלים לטובה ולברכה.
ועוד הוסיף, שכשם שבימי חודש אב, ממעטין בשמחה עוד ועוד עד לשיא האבלות ביום תשעה באב, כמו כן בחודש אדר, מרבין בשמחה כדי להתכונן לקראת השמחה הגדולה שיש ביום הפורים עצמו.
ועוד הביא בשם ספר שפת אמת (על מסכת תענית), שבימי חודש אדר מתעוררת שמחה גדולה בעולם, משום שבימים הללו היו רגילים עם ישראל להביא את תרומותיהם במחצית השקל לבית המקדש, ובאותם הימים היו עם ישראל נותנים את התרומה בשמחה גדולה כמו שמבואר בכמה מקומות, וכן היה גם בימי המקדש השני, שהיו מתנדבים בשמחה, ועדיין עד היום הזה השמחה נמצאת בחודש אדר והיא מתעוררת על ידי כך שקוראים בבית הכנסת בפרשת שקלים.
