בהלכה הקודמת ביארנו, שיש אופנים שיש לתת עדיפות לברך על מאכל מסוים לפני חברו, מפני חשיבות אותו מאכל, כגון שהוא משבעת המינים וכפי שביארנו. וכעת נבאר שיש אופנים שיש להקדים ברכה מסוימת, לא מפני חשיבות המאכל, אלא מפני עניין הברכה.
כלל יש בידינו, שככל שהברכה "מבוררת" יותר, כך היא חשובה יותר. ולמשל, ברכת "שהכל נהיה בדברו", אינה ברכה מבוררת כלל, שהרי היא כוללת בתוכה את כל הבריאה כולה שנבראה בדברו של השם יתברך. ולפיכך, אינה ברכה חשובה כשאר הברכות שהשבח בהן מפורט יותר.
וכגון ברכת "בורא פרי העץ", או ברכת "בורא פרי האדמה", הרי הן מבוררות יותר, שהן שייכות רק על פרי העץ ופרי האדמה. ולכן המברך "בורא פרי העץ" או "בורא פרי האדמה" על מים, או על גבינה וכדומה, לא יצא ידי חובתו, שבברכות אלו לא נכלל כלל ענין בריאת המים והגבינה. אולם אם אירע להיפך, שבירך שהכל על פירות או על ירקות, הדין הוא שיצא ידי חובתו, שכן בברכת שהכל כלולה כל הבריאה, ובכללה פירות האילן והאדמה.
ועתה לענין סדר הברכות שאנו עוסקים בו: אם הונחו לפני האדם פירות העץ ודבר שברכתו שהכל, עליו להקדים את ברכת בורא פרי העץ תחלה, שהיא חשובה יותר שאינה פוטרת אלא את פרי העץ. וכן אם היו שם פירות האדמה ודבר שברכתו שהכל, עליו להקדים את ברכת האדמה תחלה, שהיא חשובה יותר שאינה פוטרת אלא את פירות האדמה.
ולכן, מי שהוגשו לפניו בשר ותבשיל תפוחי אדמה. עליו להקדים ולברך על התפוחי אדמה "בורא פרי האדמה", ואחר כך יברך "שהכל נהיה בדברו" על הבשר.
ולסיכום: יש להקדים את ברכת בורא פרי העץ ובורא פרי האדמה לברכת שהכל. ולכן אדם שהונחו לפניו פירות ודבר אחר שברכתו שהכל, יברך על הפירות תחלה, ויטעם מהם, ואחר כך יברך שהכל ויאכל משאר המאכלים.
ובהלכה הבאה נבאר עוד פרטי דינים בזה.
