לקט תשובות שנמסרו בזמן האחרון
שאלה: יש לנו עץ בגינה, ונופלים ממנו פירות, האם מותר לאכול מהם בשבת?
תשובה: פירות שנשרו מן האילן בשבת, אסורים באכילה ובטלטול בכל יום השבת. והטעם לכך, הוא משום מוקצה, שכל דבר שהיה מוקצה בכניסת השבת (בבין השמשות), הוא מוקצה לכל השבת. ולכן הפירות הללו, מאחר והם היו על האילן בכניסת השבת, הרי שהיה אסור לטלטלם אז, ואף שלאחר מכן הם נפלו, הרי עדיין חלה עליהם תורת מוקצה מכניסת השבת. ועוד שגזרו עליהם רבותינו שלא יאכלו מהם, גזירה שמא יעלה ויתלוש פירות בשבת. ואפילו כשיש ספק אם נפלו בשבת או לפני שבת, הרי הם אסורים מספק באכילה ובטלטול, עד מוצאי שבת. (סימן שכב ס"ג).
שאלה: מדוע אנו מתבטלים כל כך לפני הרבנים שהיו פעם, אולי הרבנים של היום אינם קטנים מהם?
תשובה: הדורות הולכים ומתמעטים, ובפרט בדורות האחרונים, שאנו עדים לכך שנסתלקו מעלינו גדולי תורה, שלא הותירו אחריהם כדוגמתם, הן מצד תורתם וחכמתם, והן מצד מעשיהם. וכל מי שעוסק בתורה יודע שכך הם פני הדברים.
וחכמי ישראל הם אלה אשר מעידים כל דור על גדולת הדור שלפניו, שהרי מרן הבית יוסף, מתייחס בהערצה להרמב"ם, והרמב"ם לחכמי הגמרא (שהוא אינו חולק עליהם לעולם), וחכמי הגמרא לחכמי המשנה, וכן על זה הדרך.
והנה ידוע לנו על אחד המיוחד מגדולי התנאים, הוא רבי שמעון בר יוחאי שלמד אצל רבי עקיבא. ופעם אחת, נשאל על איזה דבר שהיה רבי עקיבא מחמיר בו, והיה זה לאחר שכבר נפטר רבי עקיבא. השיב רבי שמעון בר יוחאי, "כל ימיו היה רבי עקיבא מטמא, אם משמת חזר בו, איני יודע", כלומר, כל ימיו היה רבי עקיבא מטמא, ואיני יודע כעת, אולי מאחר ורבי עקיבא כבר מת, הרי שחזר בו באותה הלכה, וגם הוא מודה להקל.
ומאחר ואין זה נכון לדבר כך על רבי עקיבא, הצטער כל כך רבי שמעון על שיצא מפיו משפט כזה, בחוסר כבוד על רבי עקיבא, עד שאמרו בגמרא (נזיר נב.), "הושחרו שיניו של רבי שמעון מפני תעניותיו", כלומר, מרוב שהיה מתענה ימים רבים על דיבור כזה שיצא מפיו, הושחרו שיניו. וכאן מדובר על התנא הקדוש איש האלוקים רבי שמעון בר יוחאי, שידע את ערכו של רבו, רבי עקיבא.
ורבי עקיבא עצמו, חי בדורו של רבי אליעזר, ומובא בגמרא (סנהדרין סח.), שכאשר הוליכו את מטתו של רבי אליעזר (בהלוייה שלו), הגיעו למקום שהיה בו רבי עקיבא, וכשראה רבי עקיבא את מטתו של רבי אליעזר, היה רבי עקיבא מכה בבשרו עד שהיה דמו יורד, והיה בוכה על רבי אליעזר ואומר, "הרבה מעות יש לי, ואין לי שולחני לפורטן", כלומר, הרבה שאלות יש לי, וכעת שנפטר רבי אליעזר, אין לי את מי לשאול.
ורבי אליעזר מעיד על עצמו, שלא למד מרבותיו אפילו מקצת מחכמתם הכבירה, עד שאמר "ולא חיסרתי מרבותי ככלב המלקק מן הים", והעיד על תלמידיו, שלא למדו ממנו אפילו מקצת מחכמתו "שלא חיסרו ממני אפילו כמכחול בשפופרת". נמצאנו למדים, שהדורות הולכים הלוך וחסור, עד שיבוא משיח צדקינו, ואז יערה ה' רוח ממרום, ומלאה הארץ דעה את ה'. ועד אז, עלינו להחזיק במסורת הפסק, וכפי שלימדנו מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שהיה כפוף תמיד לדברי האחרונים, ומכריע ביניהם על פי כללי ההוראה, וזו הדרך הנכונה בדורות הללו.
