בסיום ההלכה הקודמת הוזכר הספר שו"ת מן השמים, שחובר על ידי רבינו יעקב ממרויש מבעלי התוספות, שהיה שואל שאלות בהלכה וכדומה מן השמים על ידי שאלת חלום והיו משיבין לו מן השמים על שאלותיו.
ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א הכריע להלכה (בענין ברכה על ספירת העומר לנשים) דלא כדברי שו"ת מן השמים, ולכן נבאר קצת את המשקל ההלכתי שיש לספר שו"ת מן השמים.
בגמרא במסכת עירובין (דף מה.) מובא: "וישאל דוד בה' האלך והכתי בפלישתים האלה" וכו' (דוד שאל באורים ותומים את ה', אם ילך להלחם בפלישתים או לא), שואלת הגמרא במה הסתפק דוד, אם הסתפק אם מותר או אסור ללכת להלחם בפלישתים (משום שאותו יום היה שבת), הרי בית דינו של שמואל הרמתי קיים, אלא, הלך לשאול אם יצליח או לאו. וכתב רש"י, הרי בית דינו של שמואל הרמתי קיים, ודבר שהוא נושא הלכתי לא שואלים באורים ותומים, עד כאן.
ובגמרא במסכת תמורה (דף ט"ז.) מובא, שביום שנפטר משה רבינו נשתכחו כמה הלכות מישראל, ואמרו ישראל ליהושע, שאל! (דהיינו שישאל בנבואה וכדומה מאת ה' את ההלכות שנשתכחו) אמר להם: לא בשמים היא, דהיינו שמזמן שניתנה התורה לישראל, מסורות ההכרעות ההלכתיות ביד חכמי ישראל על פי כללי ההוראה הנמצאים בידינו, ואין לפסוק הלכה על פי דברי חלומות וכדומה, רק על פי דברי חכמי התורה האמיתיים, שיודעים את נתיבות הפסק ודבריהם נכונים להלכה למעשה.
ובהרבה מקומות בש"ס ובדברי הפוסקים מובאים עניני גילוים שונים מן השמים, והכלל הוא שאין לפסוק הלכה על פי ענינים מופתיים כגון שאלות חלום וכדומה, אלא שבמקומות שכבר נוהגים על פי דברי שו"ת מן השמים באיזה ענין, יוכלו לעשות סמך למנהגם על פי זה, אבל בנדון שהוזכר בהלכה הקודמת, כבר הזכרנו שדעת מרן שאסור לנשים לברך על מצות עשה שהזמן גרמא, ואף שדעת שו"ת מן השמים שיכולות לברך, העיקר להלכה שאסור להן לברך.
