בהלכות הקודמות ביארנו, שארבעה חייבים בברכת הגומל, ובכללם, "יורדי הים" שבאו לחוף מבטחים. (וכעת נבאר פרטים בדין זה).
הנוסעים ביאכטה בזמן הזה
יורדי הים באניות, הם אותם המפליגים בים, חייבים בברכת הגומל. אמנם עלינו לדון, אם הפליג אדם באניה בלב ים, אך הנסיעה היתה כולה למישרין, כמו שרגילים בזמנינו הרבה בני אדם להפליג ב"יאכטה" או אניה גדולה מאד לשם טיול, שהסבירות שמא תטבע האניה היא אפסית, ואם כן יש מקום לומר שדוקא בדורות הקודמים, שההפלגה בים היתה בחזקת סכנה, אז תיקנו ברכה מיוחדת למי שנחלץ מן הסכנה, מה שאין כן בזמן הזה שהנסיעה באניה היא בטוחה בהחלט, אולי אין לברך ברכת הגומל על נסיעה כזו?
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל השמיענו בזה את דברי רבינו אברהם בן הרמב"ם בספר המספיק לעובדי ה' (הל' ברכות עמ' רנג), שכתב, שהנוסעים באניות, אף על פי שלא אירעה להם שום סכנה בדרכם, ונסעו במישור, מכל מקום יברכו ברכת הגומל כשיגיעו לחוף מבטחים. וטעם הדבר, שמכיון שבכל כניסה לים יש סכנה קצת, לכן תקנו רבותינו לכל יורדי הים לברך ברכה זו, ללא קשר למה שעבר עליהם בהיותם נוסעים על הים. (חזון עובדיה עמוד שס).
ומן האמור נוכל ללמוד גם לגבי האניות שבזמנינו, שאף שאין סכנה כל כך בנסיעה באניות אלה, בכל זאת מאחר ובכל כניסה לים יש קצת סכנה, לכן המפליג בספינה גם בזמנינו עליו לברך הגומל. וכיוצא בזה כתב הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סימן נט), שאפילו על חסד קטן צריך להודות לה', ולכן, כל ששייכת תקנת חכמים הקדמונית לברך הגומל, יש לנהוג כן גם בזמן הזה.
גם הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בשו"ת אורח משפט (סי' מה) כתב, שאף בזמנינו שהאניות גדולות מאד, ונוסעות על ידי מנוע של אש, ואין הסכנה מצויה כל כך, אף על פי כן העולה ממנה צריך לברך ברכת הגומל, כי מאחר וגזרו רבותינו ותקנו לנו ברכה זו, אפילו אם יתבטל טעם התקנה, התקנה עצמה לא בטלה, ככל מצוות דרבנן, שכאשר בטל הטעם, התקנה אינה מתבטלת. ובפרט יש לומר כן בנדון זה, שטעם התקנה שייך קצת אף בזמן הזה, כיון שעל כל פנים יש איזה חשש סכנה בכניסה לים אף בזמנינו. ובפרט שדין זה מפורש בפסוק (בתהלים קז), שנאמר "יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם, וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה וִֽיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה, יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים". והביא דבריהם מרן רבינו זצ"ל בספרו חזון עובדיה.
הפלגה לזמן קצר
ויש לדון, במי שיוצא ללב ים להפלגה קצרה של חצי שעה או יותר, האם גם עליו תיקנו חכמינו לברך ברכת הגומל, או שלא תיקנו לברך אלא במי שמפליג למשך כמה ימים ממש. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל דן בזה בספרו (עמוד שסא), והעלה שמאחר שהספינה נכנסת בעומק הים, בכל מקרה יש לברך ברכת הגומל, הן למנהג הספרדים והן למנהג האשכנזים.
ולסיכום: היוצא להפלגה בים, אפילו אם היא הפלגה קצרה, ואפילו אם מדובר בהפלגה בטוחה ביותר, שאין שם חשש סכנה סביר, בכל זאת, מאחר ונכנס ללב ים, כאשר יחזור, עליו לברך ברכת הגומל.
