נאמר בתורה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָ֑ם וכו', וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם".
וממה שנאמר "וראיתם אותו", משמע שיש לראות את הציצית בשעה שלובש אותה. וכן ביאר רבנו סעדיה גאון, שלשון "ציצית", הוא מלשון הצצה, שהיא ראייה. ומכאן שיש לראות הציציות. וכן כתב רבנו אברהם אבן עזרא. (וראה בתשובת הרשב"א ח"ז סימן תקסח).
ומכל הדברים הללו משמע, שיש ללבוש את הציצית באופן שיוכלו לראות לכל הפחות את הציציות. וכפי שנהגו האשכנזים, שמניחים את הציציות מחוץ לבגדים, וכך רואים אותן כל הזמן.
אולם בעל העיטור (בהלכות ציצית סוף ח"ג) והמרדכי (הל' ציצית סימן תתקמג) בשם רבו המהרם מרוטנבורג כתבו, שיש ללבוש את הטלית קטן (שנקראת בזמנינו "ציצית") מתחת לבגדים, ובשעה שהאדם לובש את הציצית, אז הוא רואה אותה ויוצא ידי חובת המצוה כהלכתה.
אולם גם בעל העיטור הביא בסוף דבריו את דברי רבינו יצחק מרון הלוי, שכתב שהטלית קטן צריכה להיות על הבגדים. ולכן הרוצה לקיים מצות ציצית מן המובחר צריך ללבוש את הטלית קטן על מלבושיו.
גם מרן בשלחן ערוך (סימן ח) כתב, שעיקר מצות ציצית ללבוש אותה על הבגדים, "כדי שיראנו תמיד ויזכור את מצוות ה'", אולם יש בזה קצת סתירה בדברי מרן השלחן ערוך, כי במקומות אחרים משמע מדברי השלחן ערוך שלובשים את הטלית קטן תחת הבגדים.
והמאמר מרדכי כתב, שלדעת מרן השלחן ערוך טוב ללבוש את הטלית קטן על הבגדים, אולם מרן השלחן ערוך לא התעלם מכך שהמנהג הוא ללבוש את הטלית קטן מתחת לבגדים, ולכן כתב בכמה מקומות כמה דינים על פי מנהג זה.
ובאמת שבבית יוסף ובדברי כל האחרונים מבואר שהמנהג הוא שלובשים את הטלית קטן תחת הבגדים. וגם הציציות מכוסות תחת הבגדים. ובבית יוסף הביא את תשובת הריב"ש שמשמע ממנה שעיקר המצוה היא להסתכל על הציציות בשעה שקורא קריאת שמע ואומר "וראיתם אותו". וכן בשעת העטיפה. ורבותינו גדולי האחרונים הספרדים הביאו שלפי דברי רבנו האר"י הקדוש יש ללבוש את הטלית קטן תחת כל הבגדים, ומטעם זה הספרדים נהגו ללבוש את הטלית קטן מתחת לכל הבגדים. וכן כתב רבי יעקב רקח, שרבנו האר"י היה לובש בעצמו את הטלית קטן תחת כל הבגדים כמנהג הספרדים עד עתה.
אבל האשכנזים נהגו ללבוש את הציצית על הבגדים, או לכל הפחות נהגו שהציציות עצמן תצאנה מחוץ לבגדים. ובמנהג זה החזיקו בני הישיבות עד הזמן הזה, ומקיימים בעצמם את הפסוק "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'", שבכל מקום שאדם הולך כך, רואים עליו שהוא יהודי המקפיד על דקדוק המצוות.
ולכן לפני כחמישים שנה היו שחפצו לשנות בזה את מנהגם של בני הישיבות הספרדים, שאף הם יתחילו להוציא את הציציות החוצה, כדי להתבלט במצוה זו, ומטעמים נוספים, אולם הגאון רבנו עזרא עטיה זצ"ל, עמד על כך שיש להשאיר את המנהג על מקומו.
ולמעשה מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל נשאל בענין זה פעמים רבות, ובנו הגאון הראשון לציון שליט"א כתב בזה הן בספריו ילקוט יוסף, והן בספרו "שו"ת הראשון לציון", ושם כתב, שאף על פי שמנהגנו בזה הוא על פי הקבלה שלא להוציא ציציות כלל, מכל מקום מי שחש בזה חיזוק ביראת שמים וכדומה, ובפרט בכך שעל ידי זה הוא מתבדל משכניו שאינם הולכים בדרך התורה, אפשר להורות לו שיוציא ציציות, ולאחר מכן לכשיתאפשר יחזור למנהג רבותינו הספרדים ויכניס את הציציות בפנים.
וכן בני ישיבות שמטעמים שונים רוצים להוציא ציציות, רשאים לעשות כן. ואף נכדיו של מרן זצ"ל היו בהם שהיו מוציאים ציציות, ומרן זצ"ל היה רואה כן ולא אמר על כך כלום. רק לאחר נשואיהם חזרו למנהג הספרדים המקורי, על פי דברי הרב האר"י, והחלו מכניסים את הציציות תחת הבגדים.
ולסיכום: האשכנזים נוהגים להוציא ציציות. והספרדים נהגו ללכת עם הציציות בפנים. וספרדי שרואה שהוצאת ציציות תגרום לו לתועלת בעבודת ה' וכדומה, רשאי להוציא ציציות. אולם באופן כללי על הספרדים ועל האשכנזים להחזיק במנהגים שלהם, והספרדים שנהגו תמיד להכניס ציציות, צריכים להמשיך במנהגם.
