שאלה: אדם שחלם חלום רע, האם יש ממש בדברי חלומות, ועליו לחוש למה שראה, או שאין צורך לחוש לזה?
תשובה: הנה אמת הדבר, שכבר בדברי תורתינו הקדושה אנו מוצאים כי יש ממש בדברי חלומות. כפי שהיה בחלומו של פרעה, שגילו לו אודות שבע שנות הרעב ושבע שנות השבע שיבאו, וכן נבוכדנצר הרשע חלם חלום שהיה אמיתי. ועוד. ולהבדיל מהם, יוסף הצדיק, שחלם חלומות אמתיים על עתידו, ושלמה המלך שבחלומו התנבא גם גן על עתידו. ומכאן, שחלומות יש בהם ממש, ואין להתעלם מהם באופן מוחלט. וכך גם ראינו בדברי הגמרא והפוסקים, שייחסו חשיבות במדת מה לדברי חלומות, וכפי שנבאר.
הנה הדבר ברור, כי לא כל החלומות יש בהם ממש, כי בכל מה שאדם חושב ומתעסק ומקוה לו במשך היום, דרכו בכך, שבהיותו ישן, עולות המחשבות בראשו בלא גבול של חשיבה הגיונית, וכך מכח הדמיון, האדם חולם כל מיני חלומות המלאים דברי הבל, כאילו הוא עף כנשר בשמים, וזוכה לעושר גדול, או נעשה עני. ובכל אלה אין להשגיח כלל, כי אין אלו החלומות שדיברו אודותם בגמרא ובפוסקים, ודברי חלומות אלה אינם מעלים ואינם מורידים.
וכבר אמרו בגמרא (מסכת ברכות דף נה.), אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון, כשם שאי אפשר לתבן בלא בר, כך אי אפשר לחלום בלי דברים בטלים. כלומר, אפילו חלום שהוא אמיתי, שיש בו איזה גילוי מן השמים, אפילו הוא, יש בו דברים בטלים, ואי אפשר שיהיה כולו אמת. וכן אמרו עוד בגמרא, אמר רבי ברכיה, חלום, אף על פי שמקצתו מתקיים, כולו אינו מתקיים. וכל שכן חלומות הבאים מהרהורי האדם ביום, שהם כולם בטלים מאליהם ואין לייחס אליהם חשיבות כלל.
ובאמת שמצד שני, בדברי חלומות יש לעתים אפילו השלכה הלכתית. כמו שמצינו לדוגמא, מעשה שהיה עם הגאון מהר"ם בנעט, רבה של ניקלשבורג, שהיה גאון עולם וצדיק גדול, ונפטר בעיירה הסמוכה לעיר ניקלשבורג. ומכיון שהולכת מיטת הנפטר היתה קשה באותם הימים, הלכו בני אותה העיירה וקברו את גאון הדור סמוך לעיירה שלהם (בליכטנשטאט). שמעו על כך בני העיר ניקלשבורג, וכעסו מאד, באמרם, כי ממדת הכבוד לרבם, ראוי שיעבירו את עצמותיו הקדושות לקבורה בעיר ניקלשבורג, בה הרביץ תורה והורה את הדרך לכל בית ישראל, ובה קבורים בני משפחתו ורבותיו. ואילו בני העיירה מצדם טענו, שאסור על פי ההלכה להעביר את עצמותיו של הגאון לניקלשבורג, ויש בכך גם פגיעה בכבודו, ואף איסור חמור של פינוי המת שלא לצורך נכון.
והנה כאשר הובאה השאלה לפני הגאון חתם סופר, צידד בדעתו הרחבה לכאן ולכאן, אך לא ידע אל נכון כיצד יש להורות בנדון זה. ועל כן כתב בספרו "שו"ת חתם סופר", כי הוא אינו מכריע בשאלה זו, ומחמת הספק הוא פוסק כי הנכון הוא להשאיר את הגאון בליכנשטאט, שהרי כלל הוא בידינו במקום ספק, "שב ואל תעשה עדיף".
אולם רושמי קורות העתים כתבו, שסוף דבר מה שהיה, שהגאון חתם סופר הורה שיש לפנות את קברו של הגאון, ולהעבירו לעיר ניקלשבורג. אך לא ידעו מדוע שינה את דעתו בענין זה, ממה שכתב בתחילה.
ובנו של החתם סופר, הלא הוא הגאון בעל שו"ת כתב סופר, (בספר הזכרון להחתם סופר), כתב מדוע שינה אביו את דעתו. וכה סיפר, כי אביו חלם כי הגאון מהר"ם בנעט בא אליו, ואמר לו, מבקש אני ממך שתורה להעביר את קברי לעיר ניקלשבורג. כי שם תהא מנוחתי נכונה יותר. וטעם הדבר שנקברתי מתחילה בעיירה הסמוכה, הוא משום שבהיותי נער, הייתי משודך (מאורס) עם נערה אחת מאותה העיירה במשך חצי שנה, ובסופו של דבר ביטלתי את השידוך איתה ונגרם לה צער גדול. ולכן נגזר עלי להיות קבור באותה העיירה חצי שנה, בכדי לכפר על מה שנעשה אז. וכעת שכבר עברה חצי שנה, מבקש אני שתפסוק לבני העיר שיעבירוני לניקלשבורג. וכך באמת עשה הגאון חתם סופר, שפסק להעביר את קברו של הגאון חזרה לעיר ניקלשבורג.
ומן הדברים אנו למדים, כי דברי חלומות לעתים יש לנו בהם אמון גדול כל כך, עד שמדת הדין תשתנה מחמתם, שגם אם על פי ההלכה אין להעביר את הקבר לעיר אחרת, מכל מקום, אם בחלום הלילה בא הנפטר והודיע שכך רצונו, יש להתחשב בכך.
אלא שבאמת כל זה דוקא בדברי חלומות אצל אנשים גדולים ומפורסמים בצדקותם. שכן כבר נשאל הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, באשה אחת שנפטר בעלה, ונקבר, והיא טוענת כי בחלומה בא בעלה, ואמר לה כי הוא מבקש שיעבירו את קברו למקום אחר. ונשאל הגאון רבי משה פיינשטיין, אם יש להתחשב בדברי החלום שלה. וכתב, שמכיון שאין האשה הזו מוחזקת בצדקות מופלגת, אין כל ערך לחלומה, שיותר יש לתלותו בהרהורי דברים שהיו לה במשך היום, ממה שנחשוב שבאמת זכתה שיבא אליה בעלה ויאמר לה דבר אמיתי.
ומדבריו אנו למדים, שבחלומות של רוב בני אדם, אין כל כך חשיבות, ואין צורך להתעסק בדברים אלה יתר על המדה.
ובהלכה הבאה נבאר יותר.
