תשובה: כבר ביארנו בהלכה הקודמת, שחובה ליחד כלים שונים למאכלי בשר ולמאכלי חלב, משום שכלים שנמצאים בהם מאכלים (חמים) של בשר או של חלב, בולעים מטעם המאכלים ההם, ואחר כך פולטים את אותו הטעם שבלעו, לתוך מאכל אחר שהם נוגעים בו.
ונחלקו רבותינו הראשונים לעניין כלי זכוכית, האם גם הם בולעים כשאר כלים, או שאינם בולעים כלל, ויש בדין זה שלוש שיטות, וכדלהלן:
דעת האור זרוע, והסמ"ג (ספר מצוות גדול), ורבינו יונה גירונדי ועוד, שכלי זכוכית דינם ככלי חרס, שבולעים מהמאכלים שנמצאים בהם, ואי אפשר להכשירם אפילו על ידי הגעלה במים רותחים, (משום שלעולם אינם פולטים את כל מה שבלוע בהם אלא תמיד פולטים מעט ממה שבלוע בהם, ואם בלוע בהם חלב, לעולם הם פולטים חלב, וכן אם בלוע בהם דבר איסור, כגון בשר בחלב, אין להם תקנה לעולם אף על ידי הגעלה). והטעם שאותם פוסקים סוברים שכלי זכוכית דינם ככלי חרס, הוא משום שכלי זכוכית מיוצרים מעפר (חול) הרי הם דומים לכלי חרס.
דעת הרמב"ם, שכלי זכוכית, אמנם בולעים כמו שאר סוגי הכלים, אבל אין דינם ככלי חרס שאין להם תקנה על ידי הגעלה, אלא אפשר להכשירם על ידי הגעלה כדין שאר כלי מתכות.
לעומתם דעת התוספות, רבינו תם, הרשב"א, הרא"ש, ועוד רבים מהראשונים, שכלי זכוכית אינם בולעים כלל, ומותר להשתמש בהם, הן למאכלי חלב והן למאכלי בשר. ומרן השולחן ערוך (סימן תנא.) פסק כדבריהם, וכן המנהג אצל הספרדים ובני עדות המזרח, וכמו שהעידו בגדלם רבים מן הפוסקים, שכך היה תמיד מנהג הספרדים, שאינם צריכים לייחד להם כלי זכוכית מיוחדים למאכלי בשר או חלב, וכלשון מרן השולחן ערוך, "כלי זכוכית, אפילו משתמש בהם בחמין אינם צריכים שום הכשר, שאינם בולעין ובשטיפה בעלמא סגי להו" (מספיק להם).
אמנם הרמ"א, פסק להחמיר בכלי זכוכית שדינם ככלי חרס, שבולעים, ואי אפשר להכשירם אפילו על ידי הגעלה, וכתב שכן הוא מנהג האשכנזים, ויש מפוסקי האשכנזים שכתבו, שגם הרמ"א לא החמיר בזה אלא לעניין פסח, שאז מרבים בחומרות מפני חשש איסור חמץ החמור שהוא באיסור כרת, אבל לעניין בשר וחלב אף הרמ"א מודה להקל, ומכל מקום הגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל, בספרו שו"ת ציץ אליעזר (ת"ח ס"ו כ.) האריך בזה וכתב להחמיר אף לעניין איסור בשר בחלב.
ולסיכום: מנהג הספרדים, שמותר להשתמש בכלי זכוכית, הן למאכלי חלב והן למאכלי בשר. אבל האשכנזים נוהגים להחמיר בזה גם בכלי זכוכית.
