בהלכה הקודמת הזכרנו את מאמר חז"ל במסכת פסחים, שמותר לאדם לתת צדקה למען מטרה גשמית בעולם הזה, וכגון אדם שבנו חולה, רשאי לתת צדקה "על מנת שיתרפא בנו".
אולם יש להבהיר בענין זה, כי כל המצוות שאנו עושים בעולם הזה, אין תכליתן להביא לאדם שכר בעולם הזה, שהרי אמרו רבותינו (קדושין לט:), "שכר מצוות בעולם הזה, אינו". כי את השכר על המצוות משלם ה' לצדיקים רק לעולם הבא. ואף שמעשי המצוות גורמים לאדם קורת רוח שאין דוגמתה בעולם הזה, ומשלימים את נפשו, והתורה בונה את אישיותו להיות אדם מעולה ונבחר מכל המין האנושי, בכל זאת אין זה עיקר שכרן של המצוות, אלא בבחינת "פירות הנושרים" בלבד.
ורק על מקצת מהמצוות גילו לנו רבותינו בפירוש, שיש בהן סגולה מיוחדת לתת שכר גם בעולם הזה. וכמו ששנינו בתחילת מסכת פאה, "אלו דברים שאדם עושה אותם, אוכל מפירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא", ואלו הן: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחבירו, ותלמוד תורה כנגד כולם.
וכן יש מקצת מהעוונות שמשלמים לאדם עונש כבר כאן בעולם הזה, ובכללן עוון עבודה זרה. כמו שפירשו רבותינו בכמה מקומות.
ובגמרא במסכת בבא בתרא (י.) דרשו רבותינו, כי מצות צדקה, באופן שהנותן אינו יודע למי נותן, וכן הנוטל אינו יודע ממי נוטל, הרי היא מצילה את האדם ממיתה משונה. ולדוגמא, אדם הנותן צדקה לקרן של אנשים יראי שמים, שהם מחלקים את הצדקה לעניים, הרי הוא אינו יודע מי הם העניים שקבלו ממנו את הצדקה, וכן העניים אינם יודעים מי הוא זה שעזר להם, זוהי הצדקה המובחרת ביותר, וסגולתה היא, שהיא מצילה ממיתה משונה.
והקשו התוספות, שאם מצוות הצדקה באופן כזה, היא מצוה כל כך מיוחדת, אם כן היה ראוי שתציל את האדם מעונש הגיהנם שישנו לעולם הבא, שהוא גרוע יותר ממיתה משונה, ואם כן מדוע בגמרא לא הזכירו אלא שהיא מצילה מעונש כאן, בעולם הזה?
והסבירו התוספות בשם רבינו יצחק, כי באמת שמצות הצדקה מצילה גם בעולם הבא. אולם רוב המצוות, אינם עומדים כלל לזכותו של האדם בעולם הזה, כי כל השכר שמור רק לעולם הבא. ובעולם הזה לא עומדות לעזרת האדם אלא מצוות גדולות ומיוחדות, כגון מצות הצדקה, וכגון כל המצוות שנזכרו בתחילת מסכת פאה. ולכן אמרו בגמרא שהצדקה מצילה ממיתה משונה, שזהו שבח ויתרון מיוחד למצוה זו, שאף על פי שרוב שכרה משולם לעולם הבא, בכל זאת יש ממנה ריוח והצלה גם כאן, בעולם הזה. כמו שנאמר, "צדקה תציל ממות".
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל (ענף עץ אבות עמוד קיט) הסביר, את הטעם שה' אינו משלם את רוב השכר בעולם הזה, שהוא משום שבעולם הזה כולו, אין אפשרות לשלם אפילו על מצוה אחת קטנה. שהרי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא יותר מכל חיי העולם הזה.
אולם הרשעים, זוכים לקבל את כל שכרם רק בעולם הזה. כמו שנאמר, "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו", וכן נאמר, "בפרוח רשעים כמו עשב - להשמדם עדי עד". שלרשעים ה' יתברך נותן את כל השכר בעולם הזה, כי מפני רוב רשעתם, אינם זכאים לקבל שכר בעולם הבא שהם אינם מאמינים בו.
והקשה מרן זצ"ל, שאם אמרנו שבעולם הזה אין אפשרות לשלם שכר אפילו על מצוה אחת, אם כן כיצד הרשעים מקבלים שכר בעולם הזה? והסביר זאת על פי משל בשם הגאון ה"חפץ חיים":
עשיר אחד קנה מאת כסיל אחד, מאה שטרות מזוייפים. ושילם העשיר לעני בשטר אחד אמיתי. ויאמר לו הכסיל, איך אתה משלם לי רק בשטר אחד עבור כל השטרות שלי? השיב לו העשיר, שוטה שכמוך! הרי השטר שלי, יכול אני להביאו אפילו לחצר המלך ויקבלו אותו בסבר פנים יפות, אבל שטרותיך המזוייפים, לא אוכל להשתמש בהם אלא בהסתר ובחדרי חדרים, ואין להם ערך, אלא בשווי כמה פרוטות!
כן הדבר לענינינו, המצוות אשר נעשים על ידי הצדיקים לשם שמים, ה' יתברך חותם עליהם, שנאמר "ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו", ובשטר כזה שחתום עליו שמו של הקדוש ברוך הוא, כשיבוא למעלה יתקבל בכל הכבוד וישולם לו שכרו בחפץ לב. לכן אי אפשר לשלם על שטר כזה בעולם הזה, אלא רק בעולם הבא. שיפה אחת של קורת רוח בעולם הבא יותר מכל חיי העולם הזה. אבל רשע שעושה מצוות, מן הסתם עושה אותן לשם אינטרסים פרטיים שיש לו, עבור כבוד, או לאיזו סיבה אחרת. ואין שמו של הקדוש ברוך הוא חתום על מצוות כאלה. והוא כשטר מזוייף, שאין שם המלך חתום עליו, ומפני גודל חסדו של ה', שאינו מקפח שכר כל בריה, ואפילו של אדם רשע, ישולם לו כל שכרו כאן בעולם הזה.
