הגאון האדמו"ר רבי יוחנן סופר זצוק"ל
יחד עם כל בית ישראל, אנו אבלים על פטירתו של הגאון החסיד צדיק יסוד עולם מהר"ר יוחנן סופר זצוק"ל, האדמו"ר מערלוי, שנפטר ביום שני לבית עולמו.
הגאון זצוק"ל היה מיחידי הדור, שריד לדור דעה, בן נינו של הגאון החתם סופר, והיה ממשיך דרכו של זקנו בתורה והוראה. מלבד היותו מנהיג נערץ לעד חסידיו, היה מגדולי דורינו, בתורה וביראה, בקדושה ובחסידות, והוראותיו בקדושה לשומעי לקחו, היו ברוח גאוני קדם, גאוני הונגריה זכי השכל ומלאי יראת ה' מהדור שלפני השואה, אשר עתה כולם עזבו אותנו לאנחות.
האדמו"ר זצ"ל היה מאוהביו הנאמנים של מרן זצ"ל, ובין כתביו נמצא מכתבו אל מרן זצ"ל, בו הוא מציג בפניו שאלה, ובראשית דבריו הוא פותח:
"שלום וכל טוב לידיד ה' וידיד נפשי הגאון הגדול המאיר לארץ ולדרים בחיבוריו היקרים והמאירים, רב נהוראי הרואה אומר ברקאי, דרופתקא דאורייתא כקש"ת מוהר"ר עובדיה יוסף שליט"א, המחבר שו"ת יביע אומר ד' חלקים. אחרי קידה מול הדרת גאונו שליט"א, באתי בזה לשאול דעתו הרמה דעת תורה בענין הנהוג וכו'".
גם שאר גאוני דורינו עמדו עמו בקשרי תורני, והגאון רבי יוסף שלום אלישיב אף כינהו "צדיק יסוד עולם". אף בעניני הנהגת הציבור ידיו רב לו במשך שנים רבות.
מרן זצוק"ל התכתב רבות עם האדמו"ר מערלוי זצוק"ל, ובספריו שו"ת יביע אומר, מרן זצ"ל מתארו בין השאר בתוארים: "ידיד נפשי וחביבי, חריף ובקי, משנתו קב ונקי, קדוש יאמר לו, חין ערכו מי ימלל". מכתבים רבים בהלכה רצו ביניהם, ומי לנו גדול ממרן זצ"ל, שהכבוד הרב שרחש להאדמו"ר זצ"ל ולתורתו, מעיד כאלף עדים על גדלותו בתורה.
זכור לנו בימי השבעה על הרה"ג רבי יעקב יוסף זצ"ל, כאשר הגיע האדמו"ר לביקור תנחומים בבית מרן זצ"ל, התרשם מרן זצ"ל מאד מן הביקור, והצטער על כך שהאדמו"ר טרח לבוא לביתו בימי הזקנה. כך ישבו אלה הגאונים, וחזרו לדבר ביניהם באותו ענין עליו דיברו לפני עשרות שנים, בדין הליכה בשבת עם כיסוי ניילון המגן מן הגשמים (ראה בשו"ת יביע אומר ח"ה סימן כג). ועוד בענין שעמדו בו בהלכות אבלות. (ראה בשו"ת יביע אומר ח"ב יו"ד סימן כז). כי כל הקשר ביניהם היה קשר רוחני, והערכתם ההדדית ואהבתם זה לזה היתה אהבה שאינה תלויה בדבר.
גם בשנת התשמ"ט, כאשר נתבקש מרן זצ"ל מאת אחד ממנהיגי הדור לצאת באיזה ענין ציבורי, הגיע לביתו של מרן זצ"ל הרב האדמו"ר זצ"ל, וביקש להשפיע על דעתו בענין, והיה הדיבור ביניהם באהבה ואחוה גדולה, ומרן זצ"ל השתעשע רבות בדברי האדמו"ר, עד שהגיעו כמה פעמים לדעה אחת, ונתקיים בהם את והב בסופה.
כמו כן לפני כשלושים שנה, הגיע האדמו"ר לשאת את משא קדשו בפני אברכי ישיבת חזון עובדיה שעמדה בנשיאות מרן זצוק"ל, ובראשות בנו הגאון הראשון לציון שליט"א, והיה מחזק את מרן זצ"ל בדרכו בקודש, ואף הוא זכה ורבים זיכה, ביסדו ישיבה מעולה בעיר הקודש ירושלים תובב"א, והנהגת עדתו הקדושה רבות בשנים.
זכותו תעמוד לנו, וזכות התורה תעמוד לו בגן עדן, ונזכה במהרה לראות בנחמת ציון וירושלים, ובתחיית המתים, אמן כן יהי רצון.
-----------------------------------------
טלטול בעלי חיים בשבת
שאלה: צפורים החיות בתוך כלוב, האם מותר לטלטלן בשבת, בכדי להעביר את הכלוב ממקום למקום במקום צורך? והאם מותר להוציא דג מת מהאקוריום בשבת?
תשובה: הנה בגמרא במסכת שבת (דף קכח:) מבואר שאסור לטלטל בשבת בהמה חיה או עוף. ודינם כדין שאר דברים המוקצים בשבת, שאסור לטלטלם.
וטעם הדבר שבעלי חיים הם מוקצים בשבת ואסור לטלטלם, כתב רבינו הר"ן, שהוא מפני שבעלי החיים אינם ראויים לשום מלאכה בשבת, ואין מה לעשות בהם ("לא חזו למידי", אינם ראויים לכלום), ולפיכך, הרי דינם כדין אבנים ועצים המוקצים בשבת מחמת עצמם, שמכיון שאין בהם שימוש בשבת, הרי אסור לטלטלם בשבת. וכן מבואר בבית יוסף (סימן שח).
וכן הדין לענין הלכה לגבי צפורים שבכלוב, שמכיון שאין שום שימוש בגוף הצפורים בשבת, אסור לטלטלן אפילו כשהן בכלוב. ואין חילוק בדבר בין טלטול בהמה, לטלטול צפורים, וכפי שפסק מרן השלחן ערוך (סעיף לט) "אסור לטלטל בהמה חיה ועוף בשבת".
אולם באמת שלדעת המהר"ח אור זרוע (אחד מרבותינו הראשונים) יש להקל בטלטול צפורים בשבת, מכיון שבני אדם נהנים מקולם בשבת, ובהנאה זו אין איסור, וגם אין חשש איסור במה שיטלטל אותם, שכן לא עושים בהם מלאכה כלל, ורק נהנים מהמראה שלהן ומציוצן וזימרתן. ולכן לשיטת המהר"ח אור זרוע, מותר לטלטל בשבת צפורים בכלוב. אלא שלהלכה אנו נוקטים כדעת רבינו הרא"ש, שפסק שאסור לטלטל שום בעל חיים בשבת. וכפסק מרן השלחן ערוך הנ"ל.
וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בשו"ת יביע אומר חלק חמישי, שאף שלהלכה אנו נוקטים להחמיר כדעת הרא"ש, שאסור לטלטל צפורים בשבת, מכל מקום במקום ששייך בזה איסור צער בעלי חיים, וכגון שהכלוב נמצא במקום שהשמש קופחת עליו, או שהם במקום קר מאד, ויש סכנה לצפורים וצער גדול, יש לסמוך על דעת המהר"ח אור זרוע ולהתיר לקחת משם את כלוב הצפורים להעבירו למקום שיש בו צל. והביא ראיות וסימוכין לדבריו.
וכן הדין בדגי נוי, שאם האקוריום שהם בתוכו אינו גדול, ומת אחד הדגים, ויש סכנה לשאר הדגים מכך שבתוכם נמצא דג שבשרו מתקלקל בתוך המים, מותר להוציא בשבת את הדג המת, אף על פי שהוא מוקצה. וכל זה מפני צער בעלי חיים כמו שביארנו.
ולסיכום: אסור לטלטל בשבת בעלי חיים. ולכן אסור גם לטלטל כלוב צפורים בשבת. אבל במקום צער בעלי חיים, שהשמש קופחת על ראש הצפורים, ויכולות לעתים גם למות מחמת כן, מותר להעביר את הכלוב למקום אחר שיש שם צל.
