בראשית שנת השמיטה (שנה זו, תשפ"ב, היא שנת שמיטה), ביארנו את עיקרי מצות השמיטה. והסברנו, שיש כמה דינים שיש להזהר בהם לגבי פירות וירקות הגדלים בשנה השביעית.
ביעור שביעית, בארץ ישראל ובחוץ לארץ
ועתה נבאר מהו דין "ביעור שביעית". ויש לציין כי דין זה שייך באופן מיוחד, הן לבני ארץ ישראל והן לבני חוץ לארץ, ורבים נכשלים בו מחוסר ידיעה. ועוד יש אנשים שיש בבתיהם יין מהשביעית הקודמת (התשס"א, וכן משנת תשע"ה), ועליהם לדעת כיצד יש לנהוג.
דינים אלו שייכים לכל השנה השביעית, וכן לשנה השמינית. ולכן יש לזכרם היטב היטב בימים אלה.
על אילו פירות חל דין ביעור שביעית
ראשית יש לציין, כי כל דין הביעור אינו שייך אלא בפירות שביעית שיש עליהם קדושת שביעית, כלומר, פירות שגדלו בקרקע של ישראל בארץ ישראל. כמו שביארנו בהלכות קודמות. אבל פירות של שנה שישית (אפילו אם נלקטו בשנה השביעית), וכן פירות של נכרים, או פירות של חוצה לארץ, וכן פירות של "היתר המכירה", אין עליהם קדושת שביעית, ואין בהם דין ביעור.
ביעור שביעית
נאמר בתורה על תבואת השנה השביעית: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה, לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ, וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל". ודרשו רבותינו (פסחים נב:), כשהוא אומר "ולבהמתך ולחיה", הקיש בהמה לחיה, כל זמן שחיה אוכלת בשדה, האכל לבהמתך שבבית, כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית.
כלומר, אמרה התורה, שאסור לאדם לאכול מפירות השביעית, אלא כל זמן שאותו מין פירות מצוי בשדה. אבל משעה שאותו מין פירות אינו מצוי בשדה, יש לבערו מרשות האדם, ואסור לאכלו.
ולדוגמא, התאנים, שגדלו בשנה השביעית, כלות מן השדה (כלומר, אינן מצויות עוד במטעים שלהן), החל מחג החנוכה של השנה השמינית (כלומר, כמעט בעוד שנה). ולכן, אם יש לאדם תאנים בתוך ביתו, אוכל מהם כמה שירצה, אולם מחג החנוכה של השנה השמינית, שכלו התאנים מן השדה, אסור לאכול מהן בבית, אף על פי שאותו אדם לקחם לביתו כמה ימים לפני חג החנוכה. משום שמשעה שהחיות בשדה אינן יכולות לאכול מאותו מין פירות, אסור לאכלו גם בבית.
ולכל פרי ופרי יש זמן מיוחד של הביעור שלו. (ויש פירות וירקות שיש בהם ספק אמתי הוא זמן הביעור שלהם). ובענין זה נדון בהמשך הדברים אם ירצה ה' את מעשינו.
רוב הפירות, זמן הביעור שלהם הוא בשנה השמינית, כלומר בשנה הבאה, תשפ"ג. ויש פירות שזמן הביעור שלהם הוא כבר בשנה זו, תשפ"ב. כגון הפרי "שסק", שעונתו קצרה מאד, וזמן הביעור שלו חל בערך בחודש סיון תשפ"ב.
הירקות, בזמנים עברו, היה זמן הביעור שלהם בשנה השביעית, כל ירק לפי עונתו, ובזמן הזה יש ירקות שאין להן ביעור כלל. כגון עגבניות, הגדלות כל השנה, ולכן אין להן ביעור.
ובהלכה הבאה נבאר עוד פרטים בזה, ונסביר מהו הביעור שיש לנהוג בו, האם הוא בשריפה או באופן אחר.
