בגמרא במסכת שבת (דף קיז ע"ב) תנו רבנן, כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? והשיבו בגמרא, שיש לאכול בשבת שלש סעודות. ודרשו כן רבותינו מהפסוקים כמו שמבואר שם. (וכפי שנוהגים לאכול סעודה אחת בליל שבת, אחת בבוקר יום השבת, ואחת בצהרים).
כמה לחם יש לאכול?
וכתבו כמה מרבותינו גדולי הראשונים (בעל הלכות גדולות ותשובות הגאונים ומהר"י אלברצלוני בספר העתים ועוד), ששיעור האכילה שחייב אדם לאכול בכל סעודה, הוא כביצה פת (לחם). כלומר, חייב על אחד ואחת לאכול בכל סעודה לכל הפחות חמישים וארבעה גרם פת. וכן העלה מרן החיד"א בספר ברכי יוסף (סי' רצ"א סק"ב). וכן נראה מדברי מרן השלחן ערוך (סימן רצא סעיף א). וכן עיקר להלכה.
אלא שיש חולקים וסוברים שדי באכילת שיעור כזית פת בכל סעודה, שהוא שיעור עשרים ושבעה גרם. ויש מסבירים כן אף בדעת מרן השלחן ערוך. ולפיכך כתבו כמה פוסקים, שאדם חולה וכיוצא בזה שקשה לו לאכול כביצה פת, רשאי להקל ולהסתפק באכילת כזית פת בלבד. אולם מעיקר הדין כתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, ששיעור סעודת שבת הוא בכביצה פת, וכמו שכתבנו.
תוך כמה זמן יש לאכול
כבר ביארנו בעבר, שאין לברך ברכת המזון אחר אכילת פת, אלא אם אכל כזית פת תוך כדי שיעור "אכילת פרס", כלומר שיקפיד לאכול שיעור כזית פת בתוך שיעור זמן של לכל היותר כשבע דקות וחצי. וכן בסעודות שבת חובה על כל אדם להזהר לאכול פת לחם בשיעור כזית (דהיינו שיעור עשרים ושבעה גרם) בתוך שבע וחצי דקות. שאם לא כן, לא יוכל לברך ברכת המזון ולא יצא ידי חובת סעודת שבת. ועל כן יש להזהר כל אחד ואחד, חכם עיניו בראשו, להקפיד תמיד לאכול בתחילת הסעודה פת כשיעור כזית תוך שבע וחצי דקות, ואחר כך יאכל משאר המאכלים, כדי שלא יבא לידי אכילה גסה, ויברך ברכת המזון שלא כדין. ואחר שיאכל פת כשיעור, יוכל לאכול מה שירצה.
ואין חילוק בכל הדינים הללו בין אנשים לנשים, שאף הן מחוייבות בכל מצוות השבת בלי שום חילוק.
