שאלה: בן נשוי המתארח אצל אביו לשבת. היכן ידליק נרות במוצאי שבת?
תשובה: בן נשוי המתארח אצל אביו, למנהג הספרדים, שרק בעל הבית מדליק נרות, הרי הבן יוצא ידי חובה בהדלקת הנר של אביו, שהוא מתארח אצלו ואוכל משולחנו. (ולמנהג האשכנזים, בלאו הכי כל אחד מבני הבית מדליק בפני עצמו).
והשאלה הנשאלת היא לגבי מוצאי שבת, הן למנהג הספרדים והן למנהג האשכנזים, היכן הבן צריך להדליק נרות חנוכה? האם ידליק בבית אביו, ששם הוא מתארח ואוכל עד מוצאי שבת, או שידליק בשעה מאוחרת יותר בביתו, ששם הוא הולך לישון?
כלומר, האם מה שקובע את מקום האדם לגבי הדלקת נרות חנוכה היא ה"אכילה", או ה"לינה".
והגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל (שהיה מגאוני ארצות הברית לפני כשלושים שנה) כתב בספרו אמת ליעקב (סימן תרעז), "המתארח אצל חמיו או אצל אנשים אחרים בשבת קודש של חנוכה, ומתכונן לחזור לביתו במוצאי שבת, צריך להדליק במקום שמתארח שם בשבת, שזה נחשב כביתו עד שילך משם".
כלומר, מאחר ואותו אדם מתגורר ואוכל בבית המארחים שלו, הרי שביתם הוא ביתו, ולכן עליו להדליק נרות בביתם, ולא ידליק בביתו בשעה מאוחרת יותר. וכעין דברי הגר"י קמינצקי, כתב גם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל בספר הליכות שלמה (עמוד רעט).
אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בספרו חזון עובדיה (עמוד קנה), השמיענו בזה את דברי אחד מגדולי רבותינו האחרונים הקדמונים, הרי הוא הגאון מהר"י כץ (אב בית הדין בקראקא בזמן הרמ"א ומהרש"ל), שכתב בספרו שו"ת שארית יוסף (סימן עג): "מי שאוכל ושותה בסעודה אצל חברו, והגיע זמן הדלקת נר חנוכה, נראה שעיקר הדלקת נרות החנוכה אינו הולך אחר מקום האכילה, אפילו היא אכילה בקביעות, אלא אחר מקום לינה". עד כאן. והביא מרן זצוק"ל עוד מדברי הפוסקים שדנו בזה, והוסיף עוד ראיות וחיזוקים לדבר, לדון ולהורות, שמי שמתארח בשבת של חנוכה, עליו להדליק נרות במוצאי שבת בביתו, אפילו אם יחזור בשעה מאוחרת, ולא ידליק ולא יסמוך על ההדלקה שבבית המארחים שלו.
