בהלכה הקודמת הזכרנו שאין להשתמש בפסח בכלי חמץ, מפני שהם בלועים מחמץ כמו שהסברנו. והנה דיני הכשר כלים לפסח הם קשים גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה מעשית, ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א סידר לנו בחבוריו ובשעוריו את דיני הכשרת הכלים לחג הפסח.
כל כלי, דרך ההכשר שלו היא כפי דרך השימוש בו, משום שכלל יש בידינו "כבולעו כך פולטו" ולפיכך כלי שדרך השימוש בו היא על ידי בישול, כגון סיר בישול, דרך ההכשר שלו היא כתשמישו, והיינו להגעילו (כלומר לטובלו) בתוך מים רותחים, וצריך שיהיו המים בכלי ראשון שבו הם רתחו. כלומר שאין להגעיל את הכלי בתוך מים רותחים שנשפכו לתוך כלי אחר, אלא יש להגעילו בכלי הראשון שבו רתחו המים.) ולכן סכינים וכפות וכיוצא בזה, אפשר להגעילם על ידי שיטבלם בתוך מים רותחים שבקומקום החשמלי, על ידי שיטביל תחילה צד אחד של הסכין ולאחר מכן את צידו השני. (ואם הידית של הסכין עשויה עץ אי אפשר להכשירה בהגעלה).
קודם ההגעלה יש לנקות את הכלים היטב לבל ישאר בהם שום שמץ לכלוך או חלודה.
שפודים ואסכלאות שמשתמשים בהם באש בלא אמצעות נוזלים צריכים ליבון באש ממש עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם, דהיינו עד שיאדים הברזל. וכן הדין ב"סיר פלא" שאופים בו עוגה חמץ על גבי הכיריים במשך כל ימות השנה, ההכשר שלו הוא רק על ידי "ליבון חמור" דהיינו ליבון על גבי אש עד שיאדים הברזל. ובסירים בדרך כלל הדבר אינו אפשרי מבחינה מעשית ולכן בהכרח יש לקנות סיר חדש. אבל סיר שהשתמשו בו רק לבישול, יש לו הכשר כאמור על ידי הגעלה ברותחין.
החצובה, שהיא הברזל המונח סמוך לאש על גבי הכיריים, יש לנקותה ולהגעילה ברותחין. ואם עירה עליה (שפך עליה) מים רותחים מכלי ראשון, הוכשרה בכך. ומותר להשתמש בה בפסח.
