היום הוא היום השביעי משבעת ימי האבל על מרן זצ"ל, ונביא מעט דברי הספד.
נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו, על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו.
כאשר נפטר (בשנת התשס"ב) "הגאון האמתי, עטרת תפארת ישראל, המאור הגדול לממשלת הש"ס והפוסקים, נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק יחיד בדורו כמהר"ר חיים קרייזוירט זצ"ל", (כל זה לשון מרן זצ"ל), רבה של אנטורפן, בלגיה, היה מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל באבל גדול. הוא היה ידיד נפש של הגאון רבי חיים, והוא חזר ואמר שהעולם אינו יודע כלל מי היה רבי חיים. רוב הבריות אינם יודעים כלל במי היה מדובר, ולדעתו של מרן, מדובר היה באישיות עצומה שאין שני לה.
כשעמד מרן זצ"ל ונשא דברי הספד, פתח ושאל, שלכאורה, מה כל החרדה הגדולה הזאת? הרי אמרו חז"ל (בקידושין עב:): "אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר וזרח השמש ובא השמש, עד שלא שקעה שמשו של משה, זרחה שמשו של יהושע, עד שלא שקעה שמשו של יהושע, זרחה שמשו של עתניאל בן קנז, עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי". ותהי זאת נחמתינו, שבודאי נברא צדיק אחר כמותו. ואם כן, מדוע אנו אבלים כל כך על פטירת הרב?
והסביר מרן זצ"ל בשם המפרשים, שאף על פי כן, אין בהכרח שהצדיק שנברא יהיה גדול בתורה כמו הצדיק שאבד, וכמו שאמרו בגמרא לגבי יהושע (בבא בתרא עה.), זקנים שבאותו הדור היום אומרים, "פני משה כפני חמה ופני יהושע כלבנה". כי הדורות נמצאים בירידה, והפרנס לפי הדור.
כן אנו אבלים, דרכי ציון אבלות, כי שלח לנו השם יתברך גואל, הוא מרן זצ"ל, שהציל את יהדות ספרד מאבדון, והרים את עטרת ההלכה לאחר שכמעט והפכה להיות נשכחת בכל ישראל, הוא האיש שהעמיד את התורה, והיה עמוד החסד, עמוד התפלה, עמוד התורה. גדול הדור בענווה, גדול הדור בקדושה, גדול הדור בדרשות, גדול הדור בפסק, דור הדור בהבנה. ועתה איבדנו את מרן זצ"ל, ואנו עלובים מאד, ולא נותרה ברירה, אלא לקבץ יחד את חכמי התורה השרידים אשר ה' קורא, אולי כולם יחד יוכלו לשמר את הדברים שפעל מרן להקמתם לבדו.
כמה פעמים תוך כדי דיבור עם מרן זצ"ל, ראינו את ידיעתו הגדולה בקבלה, שבאמת ובתמים לא נמצא בזמנינו שום אחד מגדולי המקובלים שהגיע לדרגתו של מרן זצ"ל בקבלה, כשם שלא נמצא שום אחד מהגדולים שהגיע לדרגתו בחלק הנגלה שבתורה.
מלבד גודל מעלתו בתורה, היה גומל חסדים בכל נפשו. סיפר נאמן ביתו של מרן זצ"ל, הלא הוא אהובינו הרב צבי חקק שליט"א, שכמה פעמים הובאו לפני מרן שאלות גדולות בהלכה, שהיו זקוקים להכרעתו, בעניני עגונות ופסולי חיתון וכדומה. ומרן היה מצווה עליו להניח את השאלות על שלחן חדר השינה שלו, לאחר מכן מרן היה יושב ללמוד בחדר הלימוד, ובשעה שתים בלילה נפנה ללכת לישון בחדרו. בבוקר בשעה שש, היה הרב חקק מגיע לביתו של מרן, וכבר מרן יושב ולומד, ומבקש ממנו לשלוח את התשובה לשאלה בדחיפות, עוד לפני התפלה בבוקר. וכולם היו תמהים, מתי מצא הרב זמן לכתוב את התשובה? הרי הוא הלך לישון רק לפני ארבע שעות?!
אי אפשר להספיד באמת את מרן זצ"ל. משום שכל אחת מתכונותיו, יכולה למלא גליונות שלמים. מעלתו היתה בלתי נתפסת, "עיר וקדיש מן שמיא נחית", העידו הרבנים, רבי ישראל אביחצירא (באבא סאלי) ורבי מרדכי שרעבי, שהיו גדולי המקובלים בדור שלפנינו, כי מרן זצ"ל היתה נשמתו שמורה מזמן הגאונים, אלא שאמר הקדוש ברוך הוא לנשמתו של מרן, חכי עד שיגיע זמנך, בדור שהאפיקרוסות תאכל את העולם יגיע זמנך, להציל את ישראל.
והלא דבר הוא, שכל ילד בהיותו כבן שש או שבע שנים, לא עוברת כלל במוחו המחשבה להקדיש את כל חייו ללימוד. ואילו מרן זצ"ל, כבר בהיותו ילד רך כל כך, היה וישב ולומד במשך שעות תורה נביאים וכתובים. כבר בהיותו בן עשר שנים היה כותב חידושי תורה נפלאים על התורה (המעיין בספר אביר הרועים, יוכל לראות את צילומי כתבי היד של מרן בילדותו, הפלא ופלא). בהיותו בן ארבע עשרה שנים כבר היה יודע את התלמוד כולו. ובהיותו בן עשרים וחמש שנה, כבר היה גדול בתורה יותר מכל גדולי ישראל שחיים עמנו היום. היה בקי נורא בתורה. מי יתן לנו חליפתו מי יתן לנו תמורתו.
בראותינו כל מעשיו, נזכרים אנו רבי חייא (בכתובות קג:), שאמר רבי חייא, אני עשיתי שלא תשתכח תורה מישראל, שזרעתי זרעים של פשתן, ומהפשתן שגדל קלעתי מכמורות, וצדתי צביים, ואת בשרם האכלתי ליתומים רעבים, ומהעורות עיבדתי קלפים, וכתבתי עליהם חמשה חומשי תורה, וששה סדרי משנה שילמדו בהם. ועליא אמר רבינו הקדוש: "כמה גדולים מעשי חייא"!
כן אנו אומרים, כמה גדולים מעשי רבינו עובדיה, עם כל עוצמתו וגדלותו בתורה, היה עומד לפני אנשים פשוטים, ומצליח לדבר איתם דברים הראויים להם, במשלים ומעשיות. היה מדבר בסוגיות עמוקות עם גאון ירושלים רבי צבי פסח פראנק, ומזדרז למסור שיעור לעמי הארצות, הוא לא יכול היה לפתוח ישיבה, כי לא היו לו בני ישיבה ספרדים שילמדו בה. אך הוא לא התעצל ולא התייאש. החל ללמד בעלי בתים פשוטים תורה, והיה מלמדם יום יום, עד שגדלו בניהם, והוא טרח להכניס את בניהם לתלמודי תורה ולישיבות, ואת הבנות לבתי ספר תורניים, ולימד גם את הבנים תורה, עד שקמו לנו כמה תלמידי חכמים, וכך דור שלם שהיה מיועד לעזוב את דת התורה, נעשו כולם יראי שמים בתכלית, אוהבי התורה ושומריה. וכך הרב היה "בונה ברחמיו ירושלים", שכל התלמידי חכמים הספרדים, וגם הרבה מהתלמידי חכמים האשכנזים העוסקים בהוראה, כולם נזקפים לזכותו, הם וכל תולדות מעשיהם. אשרי הדור שהיה מרן שרוי בתוכו.
כל ישראל הרגישו אבדון גדול עם פטירת מרן זצ"ל, ויתכן הטעם לזה, כי מרן זצ"ל היה בדוגמת נשמת משה רבינו עליו השלום, שהיתה נשמתו נשמת כל ישראל, ולכן כל אשר נשמה בקרבו, הרגיש את ההעדר הגדול עם פטירת מרן.
הקדוש ברוך הוא ירחם עלינו, שארית הפלטה, שארית יוסף, שלא נהיה כצאן אשר אין להם רועה. ויעמוד מרן כמלאך טוב לצדקנו, אל יעזבנו ואל יטשנו, ותתקיימנה ברכותיו לכל כלל ישראל, אשר היה אוהבם כאב את בנו, והיה מנחמם כאם את בנה, והיה מסור לכל כללות האומה בכל לבו, כה יתן ה' וכה יוסיף, לגאלינו גאולה שלימה, ונזכה לראות בתחיית המתים במהרה בימינו אמן.
