הלכה ליום ראשון כ"ט תמוז תשע"ג 7 ביולי 2013

ההלכה מוקדשת לרפואתו השלימה של מרן עטרת ראשינו רבן של כל ישראל

רבינו עובדיה יוסף בן גורג'יה בתושח״י

שהשי"ת ישלח דברו הטוב וירפאהו רפואה שלימה
ונזכה לאורו של מרן עוד רבות בשנים
עד ביאת משיח צדקינו בב"א

הוקדש על ידי

אתר הלכה יומית

אחריות האדם על מעשיו, מאיזה גיל?

שאלה: שמעתי בשיעור, שבית דין של מעלה, לא מענישים את האדם על עבירות שעשה לפני גיל עשרים שנה. האם הדבר נכון?
 
תשובה: בגמרא במסכת שבת (פט:) אמרו, שבדיני שמים, אין בית דין של מעלה מענישים לפני עשרים שנה. כלומר, ישנם עונשים שהם ב"דיני אדם", כלומר, בדינים שדנים בהם בתי הדין, כאן בעולם הזה. כגון דין הרוצח, והגונב, והמחלל שבת וכדומה. שבכולם האדם נחשב לבוגר, מגיל שלוש עשרה שנה לזכר, ומגיל שתים עשרה שנה לנקבה.
 
וישנם עונשים שאינם שייכים לבית דין של מטה, אלא לבית דין של מעלה. כגון העושה מעשיו במחשכים, שאין בני אדם רואים אותו, ואי אפשר להענישו כדין. או אדם העובר על אחת מכל מצוות התורה שדינה מיתה בידי שמים וכדומה, (כגון מי שאינו נזהר בטהרת המשפחה במזיד). או בזמן הזה, שאין אנו מענישים לעוברי דת ומפירי ברית. שכל אלה אינם נענשים על ידי בית דין בעולם הזה, אלא משפטם מסור ביד בית דין של מעלה. ועל אלה אמרו בגמרא, שאין מענישים אותם בבית דין של מעלה, אלא מגיל עשרים שנה.
 
אולם באמת שהדברים אינם פשוטים כל כך. שהרי מבואר בגמרא במסכת ברכות (לא:), ששמואל הנביא, כבר כשהיה בן שנתיים, היה ראוי להענישו אילו היה חוטא. (שהרי שם מבואר בגמרא, ששמואל הורה הלכה בפני עלי הכהן, ואמר לו עלי, יפה אמרת, אבל מורה הלכה בפני רבך אתה, ועל כן ראוי להענישך, עד שבאה חנה והחזירה את עלי מדעתו).
 
וכן לגבי ער ואונן, שמבואר בדברי רבותינו שה' יתברך גזר עליהם מיתה בגלל מעשיהם, אף על פי שבודאי לא היו בני עשרים שנה. ואם כן בודאי שהדברים אינם מוחלטים לומר, שכל מי שלא מלאו לו עשרים שנה אינו נענש.
 
ויתירה מזו מבואר בדברי רבינו האר"י, שצוה לתלמידו, רבינו חיים ויטאל, שיעשה תיקון על מעשיו, על צער שציער את אמו בהיותו תינוק רך בשנים. ומבואר אם כן להיפך, שבדיני שמים מחמירים אף יותר מבדיני אדם, ואפילו בן פחות משלוש עשרה שנה נדון על מעשיו.
 
והסביר זאת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א  (בספרו מאור ישראל ח"א עמוד מו, ברכות דף לא:), כי בדיני אדם, לעולם הדבר תלוי בגילו של האדם, שאם הגיע למצוות, הרי הוא כבוגר (לרוב דבריו, אבל יש דברים שצריך שיגדל יותר מגיל מצוות),  ואם לא הגיע למצוות, הוא קטן שאינו אחראי למעשיו.
 
אבל בדיני שמים, הדבר תלוי בכל אדם ואדם, שאם הוא חריף וחכם מחוכם בדעתו, בודאי שמן השמים יבאו עמו חשבון, גם על מעשים שעושה בקטנותו. וכן להיפך, אם דעתו קצרה מלהשיג, לא יענישוהו מן השמים, אלא עד שימלאו לו עשרים שנה. ומה שאמרו רבותינו "שאין עונשים מן השמים עד גיל עשרים שנה", הוא בסתם בני אדם, שאין יד שכלם משגת כל כך, להבין את חומרת מעשיהם. והביא ראיות לדבריו, לכאן ולכאן.
 
ולסיכום: בדיני שמים, אין גיל מסויים המחייב את האדם על מעשיו. אלא הכל תלוי בחכמתו של האדם ובבגרותו, שאם הוא אחראי על מעשיו, הוא עלול לשלם עליהם, גם בהיותו ילד קטן, ואם אינו אחראי למעשיו, הרי שמן השמים ירחמו עליו שלא להענישו עד גיל עשרים שנה.

שאלות ותשובות על ההלכה

בנוגע למה שהביאו בשמו של מרן הגאון רבי עובדיה שליט"א, לגבי ההסבר שעונש בדיני שמים לפני גיל 20 תלוי בחריפותו וחוכמתו של הקטן – לכאורה קשה מהא דאמרו גבי שרה אמנו
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים - שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה". (בראשית כ"ג א)
רש"י: "לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו, בת ק' כבת כ' לחטא מה בת כ' לא חטאה שהרי אינה בת עונשין אף בת ק' בלא חטא, ובת כ' כבת ז' ליופי". 
ששרה בודאי היתה חכמה וחריפה?! א' אב תשע"ג / 8 ביולי 2013

ראשית, בהדר זקנים כתב לחלוק על פירוש רש"י, שצריך לומר בת מאה כבת עשרים ליופי, ובת עשרים כבת שבע לחטא. וכמדומה שכן כתבו עוד מהמפרשים. ולעצם קושייתך הנאה מאד, כבר נתקשו בזה המפרשים. וראה בפירוש רבי חיים פלטיאל תלמיד מהר"ם בפרשת חיי שרה. ובחידושי הגרי"ז מבריסק ועוד.

8 ההלכות הפופולריות

ראש השנה – רבי חיים בן עטר

לסדר ראש השנה, ראה כאן. יום ראש השנה, הוא יום הדין, שבו עוברים כל באי עולם לפני ה' יתברך מלך המשפט, ועל כל אחד ואחד גוזרים ביום זה כל מה שיארע עמו במשך השנה ואף השנים הבאות. ולכן על כל אדם להתעורר, לשוב בתשובה, ולתקן את מעשיו הבאים, כדי שיזכה להכתב ולהחתם בספרם של צדיקים, שיזכה לשנה טובה ומבו......

לקריאת ההלכה

סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קר......

לקריאת ההלכה

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

שבת שובה

מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל השבת, אחרי קריאת התורה, נקרא את ההפטרה הפותחות במילים: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ". שבת זו במהותה, היא הכנה לקראת יום הכפורים, שעליו נאמר, "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵ......

לקריאת ההלכה


נרות שבת וראש השנה, שנת תשפ"ז

זמן הדלקת נרות של ראש השנה ביום טוב ראשון של ראש השנה, יש להדליק נרות יום טוב מבעוד יום (כלומר, קודם כניסת החג), כמו בערב שבת. ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האשה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק הנרות,  שהרי אסור להדליק אש חדשה ביום טוב......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

תרופות לחיזוק בערב יום הכיפורים - ובענין פדיון כפרות

העינוי שציותה התורה בגמרא במסכת יומא (עד:) מבואר, כי עיקר העינוי שעליו צותה התורה ביום הכפורים, הוא העינוי של התענית, שישב אדם ולא יאכל ולא ישתה דבר במשך כל היום. ומבואר עוד בגמרא, כי כל האוכל ביום התשיעי, כלומר בערב יום הכפורים, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. ופירש רש"י, שצותה ......

לקריאת ההלכה