--------------------------------------------------------
פטירתו של הרב הגדול מעוז ומגדול רבי חיים יוסף סיטרוק ז"ל
עם כל בית ישראל, ובפרט יושבי אירופה, אנו מבכים מרה על פטירתו של הרב הגדול מעוז ומגדול רבי חיים יוסף סיטרוק ז"ל, שהיה רבה של צרפת במשך כעשרים שנה.
הרב סיטרוק ז"ל היה התגלמות האישיות של חכמי ישראל שבכל דור ודור, שהשכילו להנהיג את עדתם ולנווט את ספינתם בים גועש של תקלות רוחניות וגשמיות אל עבר יעדה הנכון.
בימים טרופים, בהם הקידמה והמודרניזציה, איימו על היהדות התורנית המקורית והשורשית, והיה נראה כאילו חס ושלום כבר כלתה הרעה, וכאילו חס ושלום תשתכח תורה מישראל, זרח אורו של הרב סיטרוק, הוא הגבר הוקם על, אשר עמד כחומה בצורה, ובחכמה נפלאה, בנעימות, במדותיו האציליות, ברוחו המיוחדת, כי היה "איש אשר רוח בו", השכיל לחבב את התורה על צאן מרעיתו בכל אתר ואתר.
מחד גיסא, היה הרב ז"ל כפילוסוף מוכשר שהצליח לבטא את עמדת היהדות בצורה מופלאה בפני חכמי ישראל והאומות, ומאידך גיסא, עמד כסמל מקורי, המייצג נאמנה את הרבנות המקורית בכשרון יוצא דופן בפני פשוטי העם ובפני אמצעי התקשורת במדינתו.
כמה פעמים היינו עדים, איך שהרה"ג רבי חיים יוסף סיטרוק, היה בא לפני מרן רבינו עובדיה יוסף ז"ל, ומציג בפניו שאלות סבוכות בעניני ניהול עדתו, ומרן ז"ל היה משיב לו באהבה והערכה רבה, וככל היוצא מפי מרן זצ"ל, היה עושה.
כן זכה להערכה רבה מכל גדולי ישראל, הגאון רבי יוסף שלום אלישיב, הגאון רבי אלעזר מנחם שך, זצ"ל, ולהבדיל בין החיים, הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן שליט"א, ועוד ועוד, כולם רחשו לו כבוד גדול.
כאשר הוזמן לדבר בפני אברכים תלמידי חכמים בירושלים, היה עומד בענווה, וענוותנותו גדולה מכולם, שהיה ממש נותן את התחושה שאין הוא ראוי לעמוד ולדבר בפני תלמידי חכמים. וכך היה משיב לכל אדם ואדם בחיבה ואהבה רבה.
הרב סיטרוק ז"ל, היה נערץ גם בעיני אותם שאינם בני ברית, גם נשיאי צרפת ותוניס למדו להעריכו כערכו הרם, והעניקו לו אותות הערכה שונים והשתתפו בשמחותיו.
הרב ז"ל היה דר בבית רגיל המרוהט בפשטות שלא היה ראוי לפי מעמדו. הוא ז"ל בז לעניני העולם הזה, לא ביקש לעצמו לא עושר ולא כבוד, לא גדולה ולא תפארת, רוב ככל עניני הכספים רחקו ממנו, ומאוייו היו קודש לשם שמים. הוא ז"ל היה חכם מחוכם, לנהוג בחייו לפי המטרה האמתית של הנפש הישראלית, לדאוג לצבור לו הון רב לחיי להעולם הבא, מצוות ומצוות ומעשים טובים עוד ועוד.
הרב ז"ל היה חדור אמונה בה' יתברך. כאשר עלה בדעתו לערוך "יום שכולו תורה" באיצטדיון ענקי בצרפת, ולהזמין אליו אלפים אלפים מיהודי צרפת, החל לארגן את האירוע, מבלי שהיה בכיסו אפילו מטבע אחד לצורך ארגון האירוע. אך הוא לא חסך כל מאמץ, ומן השמים ניגש אליו אחד מיהודי צרפת, שאל אותו, כמה כסף יש לכבודו? השיב לו הרב, אין לי אפילו יורו אחד! מיד התחייב העשיר לממן את כל הוצאות האירוע.
בכל מקום בו נכח הרב ז"ל, הרגישו היהודים, כי יש להם רב אשר מייצגם נאמנה, רב היודע תמיד לומר את המשפטים הנכונים במקומות הנכונים, רב היודע תמיד לגרום לקידוש שם שמים, רב שעתיד להנהיג את עדתו בואכה ארץ ישראל, בימים הקשים המתרגשים ובאים על יהודי צרפת. אך מאת ה' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו, כי הרב ז"ל נתבקש לבית עולמו, והוא בן ע"ב שנים, וזאת אחר שנות יסורים קשים ומרים, שעמד בפניהם בגבורה, כשכל שאיפתו היא, להמשיך לגדול בעצמו בתורה וביראה, ולגדל עדרים עדרים לתורה.
חבל על דאבדין ולא משתכחין. רבנים מסוגו של הרב סיטרוק אינם מצויים לרוב. ועל כן אבל יחיד נעשה לנו, ביודענו את גדלות ערכו, ואת החסרון העצום שנפער עם הסתלקותו.
יהי רצון שיעמוד בתפלה על בניו היקרים, ועל רעייתו הרבנית הצדקנית, ויזכו יחד עם כל בית ישראל, לראות בביאת משיח צדקינו, ובגאולה השלימה, במהרה בימינו אמן.
--------------------------------------------------------
"תשליך" – מנהג מרן זצ"ל
אחר תפילת המנחה ביום הראשון של ראש השנה, נוהגים ללכת על יד שפת הים או הנהר, או באר מים חיים, או בור, לומר "סדר תשליך". ומנהג זה נזכר עם טעמו בספר מנהגי מהר"י מולין "שמנהג ללכת בראש השנה אצל ים או נהר להשליך במצולות ים כל חטאתינו, והטעם לזה, על פי מה שאמרו במדרש "שכאשר הלך אברהם אבינו עם יצחק אל הר המוריה להעלותו לעולה כאשר נצטווה מפי הקדוש ברוך הוא, קדמו השטן בדרך, והתחיל להסית את אברהם ולמונעו ממצות השם יתברך, וכאשר ראה שאינו מצליח לשכנע את אברהם להמנע מהקרבת בנו יצחק לעולה, הלך השטן ונעשה לפניהם כנהר גדול כדי שלא יוכלו לעבור, ואברהם ויצחק לא התייחסו לזה ונכנסו למים עד שהגיעו לצוארם, ואז נשא אברהם אבינו את עיניו למרום ואמר, "ריבונו של עולם, אתה נגלית אלי ואמרת: קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה, ולא הרהרתי אחר דבריך, ולא עכבתי מאמריך, ועתה אם אנו טובעים בנהר, מי ייחד את שמך הגדול? הושיעיני אלקים כי באו מים עד נפש! מיד גער הקדוש ברוך הוא בשטן והלך לו". ומבואר בזוהר הקדוש שעקידת יצחק הייתה בראש השנה, ולכן קוראים בתורה בראש השנה בפרשת עקידת יצחק, ולכן מטעם זה גם כן נוהגים ללכת לנהר לומר תשליך, להזכיר זכות אברהם ויצחק.
ועוד טעם למנהג התשליך הובא בסידור אהלי יעקב, שמכיוון שמבואר בגמרא במסכת הוריות (יב.) שכאשר מושחים מלך למלכות, מושחים אותו על יד המעין כדי שתמשך מלכותו. וכן אמר רב משרשיא לבניו, כשאתם גורסים בתלמוד, גירסו על שפת הים או על שפת הנהר, לסימן טוב, שכשם שהמים הללו נמשכים והולכים, כך תימשך גירסתכם ולא תשכחוה. ומכיוון שאנו עושים בראש השנה הרבה דברים לסימן טוב, לכן נוהגים גם ללכת לשפת הנהר לסימן טוב, שימשכו לנו חסדי השם יתברך ורחמיו לכתוב אותנו לחיים טובים ולשלום ולמחול כל חטאתינו. כמאמר הכתוב "הנני נוטה אליך כנהר שלום".
עוד יש למנהג התשליך טעמים על פי הקבלה, ומרן זצ"ל, שהיה בדרך כלל נוהג במנהגי הפשטנים, מכל מקום באמירת התשליך היה קורא את כל לשון הזוהר שמובא במחזורים בסדר תשליך, ובשנים האחרונות היו נוהגים בבית מדרשו להביא כלי גדול מלא מים למרפסת בית הכנסת, והיו יוצאים הקהל החוצה ואומרים "תשליך". וכששאל מישהו את מרן זצ"ל, מה הקשר בין דברי הזוהר שאומרים בשעת התשליך לבין מנהג התשליך? היסה אותו מרן זצ"ל, באמרו "זו שאלה שלא שואלים", כי כל אדם צריך לדעת את מקומו.
