תשובה: לפני שנתחיל לדון בשאלת הכשר "כבד אווז", עלינו להסביר באופן כללי את אופן הייצור של מאכל זה.
האווז הוא עוף כשר בלי שום ספק, וממילא גם כבד האווז מעיקרו הוא כשר. אלא שאין לכבד האווז טעם מיוחד, אלא אם הוא בא מאווזים שפוטמו על ידי הלעטה, והיינו, שמאכילים את האווזים בעל כרחם שלש פעמים בכל יום, בכל פעם כחצי ק"ג תירס מבושל, על ידי מכונה המיוחדת לשם כך, שאליה מחובר צינור ארוך, שאורכו ורוחבו מתאימים לושט של האווז, והמלעיט תופס את האווז ומכניס את הצינור לושט, ומתחיל לסובב בידית שבידו, ועל ידי כך נדחף התירס בחזקה לתוך הושט של האווז. כך עושים במשך שלשה שבועות, עד שמגיע האווז למשקל כפול כמעט ממשקלו המקורי. והבעיות ההלכתיות הכרוכות בכך הם רבות, ואנו לא נדון בכולן, אלא בעיקרן, ובמסקנה להלכה.
מכיון שמאכילים את האוזים בעל כרחם, מצוי אצלם פצעים ונקבים באזור הושט, אם מחמת לחץ האוכל שמאכילים אותם, ואם מחמת הצינור שמכניסים לושט שלהם. ונקב כזה בושט הוא סימן לטריפות העוף, ולא תמיד ניתן לברר אם יש נקב או פצע כזה בושט האווז, ועל כן נחלקו הפוסקים אם יש להקל באכילתו. וטעם זה הוא העיקרי לשיטת אוסרי אכילת אווזים אלו.
עוד יש לדון אודות אווזים אלה, כי הדבר ידוע, שלאחר סדר ההלעטה, אין האוזים יכולים עוד להתקיים, ולכן ממהרים לשחטם מיד בתום שבועיים להלעטתם, הלכך יש אומרים, שעצם הדבר שאין האוזים יכולים לחיות יותר, הוא סימן טריפות.
ומתחילה, לא נהגו באכילת אוזים אלו, אלא בחלק מארצות אשכנז, שהיתה שם עניות גדולה, ושומן האוזים הללו היה בזול, והיתה שעת הדחק גדולה, ולכן כמה גדולים צידדו להקל עד כמה שאפשר באכילת האוזים. אבל בארץ ישראל, לא נהגו מעולם בהלעטת אווזים. ולכן כתב הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, רבה של ירושלים, שאם ניתן לבטל לגמרי את הלעטת האוזים, למצוה יחשב הדבר . גם הגאון החזון איש, אמר שאין להקל בעניין זה בארץ ישראל, מפני שאף על מה שנהגו בכמה מקומות בחו"ל להקל בזה אנו מצטערים, ולא נוסיף עוד להקל בזה בארץ ישראל.
נמצינו למדים, שיש באכילת אווזים כאלה חששות הלכתיים כבדים מאד הנוגעים לאיסורי תורה. לכן, כאשר נשאל מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, מאב בית הדין בפריז, אם יש לתת הכשר למסעדות בפריז המיבאות כבד אווז מארץ ישראל, השיב לו שיפה עשה שמנע מהם קניית הכבד מבני ארץ ישראל, ובפרט שיש בכך עניין חמור של "צער בעלי חיים", שהרי כידוע נעשית ההלעטה באופן אשר הנפש היפה סולדת אף מלהביט בו, ותורתינו הקדושה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
אלא שבשנים האחרונות, הוכנס בארץ ישראל שיפור משמעותי בעניננו, בכך שהחלו להלעיט את האווזים על ידי צינור קצר הרבה יותר ממה שנהגו עד כה, והחלו גם להאכיל את האווזים בדייסת אורז רכה, שאינה גורמת לפצעים בושט האווז, (שזו הבעיה העיקרית בכשרותו), גם על ידי כך, יש אומרים שנגרם פחות צער לאווז. ואז יש יותר מקום להקל בענינו. אם כי גם באופן זה עדיין יש סברות להחמיר. ולכן כתב הגאון רבי שלמה עמאר שליט"א, שאף אם יש מקום להקל בזה, מכל מקום אין לתת כשרות "מהדרין" למסעדה המספקת מעדני כבד אווז, שהרי למהדרין בכשרות אין ראוי לאכול מהם.
ובאמת, שלאחרונה נאסר על פי חוק להלעיט אווזים במדינת ישראל, ובחוץ לארץ (ברוב המקומות) לא נוהגים להלעיט על ידי השיפורים שהזכרנו, ואז קרוב הדבר שיש באכילת האווזים איסור ממש. ומכל מקום במקום שידוע בבירור שהאוזים הולעטו על פי הדרך שהזכרנו, עם צינור קצר וגרעיני תירס טחונים כדייסה, ונעשה הכל בהשגחה ראויה על ידי גוף כשרות אחראי, (המקפידים לבדוק לאחר השחיטה את ושט האווז לראות שאין בו סימני טריפות), המיקל לאכול ממנו, יש לו על מה שיסמוך, והמחמיר להמנע לגמרי מאכילת אווזים מפוטמים, תבא עליו הברכה. כך השיב לנו מרן הרב שליט"א.
