בהלכות הקודמות ביארנו פרטים רבים בהלכות בורר בשבת. וכעת נסיים עם עוד כמה פרטים שרבים שואלים עליהם.
מלחיה שיש בתורה גרגרי אורז
רבים שואלים, לגבי כלי הנקרא מלחיה, שהמכסה שלו מנוקב, וממנו יורדים גרגרי המלח. ונוהגים להניח בתוכו כמה גרגרי אורז, כדי שימנעו את התגבשות המלח מחמת לחות. האם מותר להשתמש במלחיה זו בשבת, או שיש בזה איסור משום "בורר", מכיון שבשעה שהמלח יורד, גרגרי האורז נותרים בכלי, ולכאורה הרי זה כבורר "פסולת מתוך אוכל", כי ה"פסולת" הם גרגרי האורז הנותרים בכלי. וגם הוא כבורר "בכלי".
ולמעשה כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל (חזון עובדיה שבת ח"ד עמוד רטז), שהואיל והמלחיה לא נעשית כ"כלי העשוי לברירה". (כלומר, מסננת, היא כלי המיועד לברירה. אבל המלחיה, עיקר היעוד שלה אינו לברירה, אלא לפיזור המלח). וגם המשתמש בכלי זה, אין כוונתו כלל לשם ברירה, אלא כוונתו ליהנות מן המלח. ולכל הדעות, אין כאן חשש ברירה, אלא מדרבנן, (כלומר, מגזירת חכמים), אבל לא מן התורה. וכיון שכך, בכל איסור דרבנן במלאכת שבת, כאשר אינו מתכוין למלאכה הנעשית, יש מקום רב להקל בתנאים מסויימים. ועוד הביא כמה טעמים להקל בשימוש במלחיה בשבת, לכן להלכה יש להקל בזה, וכפי שנוהגים רבים, יראים ושלמים. וכן דעת רוב גדולי הפוסקים בזמנינו.
קומקום של תה, שיש בפיו מסננת
קומקום של תה, שיש בפיו (בזרבובית שלו) מסננת המיועדת לכך שלא יפלו ממנו עלים לתוך הכוס. אף שנראה כאילו בורר "בכלי" את מי התה מתוך העלים, מכל מקום להלכה כתב מרן הרב זצ"ל (עמוד רכו), שמותר להשתמש בכלי זה בשבת, וטוב להחמיר עד שעלי התה יהיו מונחים בקרקעית הקומקום, והמים למעלה, שאז אין חשש כלל בדבר. אבל מעיקר הדין יש להקל בזה אפילו באופן שעלי התה מעורבים בתוך המים. וכן נהג למעשה הגאון בעל ספר חזון איש. ועיקרו של ההיתר, הוא בהיות ורוב בני האדם אינם "מקפידים" (כלומר, לא איכפת להם) על הדבר, ורגילים לשתות תה אפילו כשיש בתוכו כמה עלים, לכן אין זו ברירה האסורה בשבת. וכמו שפסק מרן השלחן ערוך (סימן שיט), שמים הראויים לשתיה, ומעורבים בהם חתיכות עץ קטנות מאד, מותר לסננם בשבת (במשמרת) ולשתותם. אבל אם הם עכורים מאד עד שאי אפשר לשתותם בלא סינון, אסור לסננם בשבת. וכאן התה ראוי לשתיה גם בלי סינון, ורק אותו אדם מקפיד ומעדיף לשתותו אחרי סינון, אין בדבר איסור מן הדין, וכמו שנתבאר.
