היום הוא יום ג' במרחשון, יום הסתלקותו של מרן רבינו הגדול, רבי עובדיה יוסף זכר צדיק וקדוש לברכה. כולנו תלמידיו, ולכן נאמר כמה דברים לזכרו ולעלוי נשמתו.
מרן זצ"ל, היה כידוע, בקי עצום בכל חדרי תורה. יש אומרים, שבקיאותו נבעה מכשרונותיו הברוכים, ויתכן שיש אמת בדבר. אבל יש לדעת, כי מרן זצ"ל, היה בולט בנקודה אחת, שהיא הציר המרכזי שעליו סובבים כל פרקי חייו. הוא דרש מעצמו בלי גבול! גם כשהיה נראה שהדבר בלתי אפשרי, מרן זצ"ל התאמץ, ומסר נפש ממש, עד שזכה לראות פרי בעמלו. ונספר כמה מקרים:
מרן זצ"ל, היה שוקד על תלמודו, בצורה שאין לה אח וריע. אנשים שהכירו אותו בעיקר דרך שיעוריו, ראו לפניהם תלמיד חכם חביב, נינוח, אך בעצמותו, היה הרב ממש חרד על כל רגע בחייו, לבל ילך לבטלה. מעולם לא ראו אותו יושב על כסא ולא עושה כלום! אף פעם הוא לא ישב ופשוט נח, או הרהר בדברים פשוטים. תמיד תמיד, היה עוסק בתורה, או עוסק בענין חיוני אחר. וכמאמר רבותינו (במסכת סוכה דף כח. לגבי רבן יוחנן בן זכאי): "וְלֹא מְצָאוֹ אָדָם יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם, אֶלָּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה".
זכורני בערוב ימיו ממש, שהיה יושב במרפסת ביתו, כשכולו ממש שבור ורצוץ, חלש מאד, ואפילו הנשימה היתה קשה לו, בכל זאת, היה יושב ושונה שוב ושוב, משניות שזכר בעל פה. הוא היה חדור ועקבי כל ימיו, בחשיבות ניצול הזמן, כי הזמן, הוא הדבר היקר ביותר שיש לאדם.
רק בגלל גודל השקידה שלו על התורה הקדושה, זכה מרן זצ"ל להיקפים בלתי נתפסים בתורה. כל מי שמתמצא מעט, ומבין את היקף החומר הלימודי שהיה חקוק בשכלו של מרן, מבין שהדבר ממש בלתי אפשרי בדרך הטבע, אדם אחד לא מסוגל להקיף כמות ידע עצומה כל כך.
היתה לו זכות מיוחדת מן השמים, מאחר ועמל כל כך בתורה, מתוך עוני, מתוך מצור ומצוק, בימים קשים מאד, התורה השיבה לו את אהבתה, ונכנסה ללבו. זיכה אותו הקדוש ברוך הוא לזכור את לימודו, ולהגיע למדרגה אדירה בחכמת התורה, שבמובנים רבים לא היה לה אח וריע אפילו מאות בשנים לפניו.
הדברים הללו מפורשים בכמה מקומות בדברי רבותינו, ובכללם, בספר העקדה, (שער ו), שם כתב, וזו לשונו:
"שֶׁהוּא דָּבָר יָדוּעַ וְנִגְלָה לָעַיִן, כִּי שְׁלֵמוּת הַשָּׂגַת הַחָכְמָה, אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהַשִּׂיגָהּ אִם לֹא בְּעֵזֶר וְסִיּוּעַ אֱלוֹקִי". מי שלומד תורה, התורה עצמה משקיעה בו, ומגדלת אותו!
אם כן, היה מרן זצ"ל גאון בתורה. לאדם גדול כל כך, מתאים הדבר, שישב בביתו, יעלה את חדושיו על הכתב, יפרסם פסקי הלכה, ולכל היותר, יאמר מידי פעם שיעור לפני תלמידי חכמים. אך מרן זצ"ל, יצא מן המסגרות שלו. וכדברי הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, זכה הרב עובדיה יוסף, שידע לסגור את הספר כאשר היה בכך צורך.
מרן זצ"ל השקיע כל ימיו, ממש מילדות, ועד ימיו האחרונים, כדי להספיק עוד ועוד להשפיע תורה ויראת שמים על הציבור. הוא היה באמת אוהב כל אחד ואחד מישראל, והיה ממש מוטרד ודואג, על כל יהודי שעדיין לא זכה להבין את ערכו הרם, להבין את משמעות החיים, ואת התפקיד המיוחד אליו הוא נועד. הוא הרגיש בכל נימי נפשו, שיש כאן אבדה גדולה! לכן הוא לא חס על זמנו, ולא על בריאותו, היה מכתת את רגליו בכל רחבי הארץ ובכל העולם, כדי להשמיע את דבר ה', כדי לחבב את התורה על העם, כדי להפוך אנשים עמי הארצות, שלא היה להם מושג בהלכה, להיות אנשי תורה, אנשים מורמים מעם.
סיפר לי תלמיד חכם גדול אחד, שבצעירותו היה גר ב"אור עקיבא". בזמנו, לפני למעלה מארבעים שנה, היתה העיר מלאה באנשים טובים, אנשים אוהבי מסורת, אבל ידיעת ההלכה, היתה רחוקה מרובם. ידעו שיש בעולם מושג של "מוקצה", אבל כמעט אף אחד לא ידע כי יש כמה סוגי מוקצה, ושהדינים ביניהם חלוקים זה מזה.
ידעו שיש ערך לתורה הקדושה. אבל ללכת מידי יום ללמוד תורה? דבר כזה, לא עלה כלל על דעתם. היו אותם אנשים, יושבים אפילו בימי שבת, ומשחקים במשך שעות במשחקי שש בש ודמקה וכדומה, ודנים ביניהם, על עניני פוליטיקה, וכך היו מעבירים את זמנם.
עד שהגיע אל העיר שליח ממרן זצ"ל. הלה הגיע אל העיר, והחל לומר שיעורי תורה. השיעורים היו על פי סדר החוברות "מן המעיין" שיצאו באותן השנים על ידי רשת "אל המעיין" של מרן זצ"ל, וכן מתוך ספרים, כמו ספרי ילקוט יוסף שהחלו אז להתפרסם.
בסמוך לחג השבועות, דיבר אותו חכם בפני הציבור, על כך שאסור להדליק את אור החשמל ביום טוב. הציבור מאד הופתעו לשמוע את הדברים, כי מנהגם היה תמיד להקל בזה. הם החלו להתווכח עם הרב, עד שממש כל העיר החלה להתדיין ולהתווכח, האם מותר או אסור להדליק חשמל ביום טוב. במקום להתווכח, האם בגין יבחר שוב לראשות הממשלה או לא, החלו להתווכח על דברים רוחניים! על דברי הלכה!
החליטו פרנסי העיר ונכבדיה, גבאי בתי הכנסת ואחרים, להזמין את מרן זצ"ל בעצמו אל העיר, ואז ישאלו מפיו, האם מותר או אסור להדליק את אור החשמל ביום טוב.
כעבור כמה ימים, הגיע מרן זצ"ל אל העיר, ורבים רבים באו לשמוע את אמרי פיו, אנשים, נשים וטף. מרן נשאל שם, האם מותר להדליק אור חשמל ביום טוב? הוא ביאר את הסוגיא לפני הציבור, הסביר את ההבנה שהיתה מקובלת בצורת הפעולה של החשמל, (שהיו שחשבו שיש "אש" בתוך צינורות החשמל, והיא עוברת ממקום למקום), לאחר מכן הסביר את ההבנה הנכונה, ולכן העלה באופן ברור, שיש איסור בדבר. דבריו היו מתיישבים על הלב! דבריו נאמרו בהגיון צרוף! לכן, כל בני העיר קבלו את דבריו. וכך החלו ללמוד, עוד ועוד, לגדול בתורה, להפוך ליודעי תורה אמתיים. הדברים הללו שינו מן הקצה אל הקצה דור שלם, ועד סוף הדורות, ריבי רבבות בני אדם, ממש פשטו צורה ולבשו צורה, והכל בזכותו של מרן זצ"ל.
עלינו ללמוד ממרן זצ"ל, להעריך את עצמינו ואת החיים שלנו. להעריך את הזמן ולהאמין שיש בכוחינו לפעול רבות ונצורות. גם אנו יכולים ללמוד! גם אנו יכולים לזכות את הרבים! גם אנו יכולים לחנך את משפחתינו על ברכי התורה! גם אנו יכולים להיות אנשים מורמים מעם! גם אנו יכולות להיות נשים נעלות! כל אחד מסוגל למלא את תפקידו המיוחד לו.
כאן ב"הלכה יומית", אנו משתדלים מאד, במשך עשרות שנים, לזכות את הרבים, ולהפיץ את דרכו המיוחדת של מרן זצ"ל. אנו לא כותבים רק פסקי הלכות, אלא מבארים את הדינים, את השורש שלהם, שזהו עיקר לימוד התורה, ובכך מתחדדת ההבנה בכל פרט ופרט. וכל זה מכוחו של מרן זצ"ל, שתמך בהפצת התורה בדרך זו, כי צפה בעינו הבדולח, את חשיבות הדברים.
לכן אנו פונים מכאן לכל לומדי ההלכה יומית, השתדלו בבקשה לתת כתף. אנו משקיעים בימים אלה בשיפור האתר בעזרת ה', הן מבחינת המראה שלו, והן מבחינת התוכן, אך אנו זקוקים לכם. כל אחד ואחת, יכולים לזכות את הרבים, על ידי המלצה לחבריכם ולקרוביכם, להרשם ולהצטרף ללומדי ההלכה יומית, שעל ידי לימוד זה, אנשים שהיו ריקים מתורה, נעשו ממש בעלי תורה, ובדרך של לימוד קצר, הבנתם ומעשיהם השתנו מן הקצה אל הקצה.
וזכות מרן זצ"ל תעמוד לכם ולנו, שימלא ה' כל משאלות לבכם לטובה, ושנזכה לראות בגאולה השלימה, ובתחיית המתים, אמן כן יהי רצון.
