יוצאים ידי חובת אכילת כזית מרור בליל הסדר בכמה סוגי ירקות, והמנהג כיום ברוב המקומות בפרט אצל עדות הספרדים, לקחת למצות מרור עלי "חסא", וצריך ליזהר מאד באכילת עלי "חסא" שיהיו מגידול מיוחד ללא תולעים, כגון "עלי קטיף" או "חסלט", ואז על ידי שטיפה יסודית מזבובים וכדומה הם מותרים באכילה. אבל אם לא מצויים עלי חסא מגידול כזה, ראוי ונכון שלא לאכול כלל מעלים אלו, אלא להסתפק באכילת הקלחים הלבנים בלבד, על ידי בדיקה יסודית מתולעים, וראוי להקפיד שקלחי החסא שנאכלים למצות מרור יהיו הקלחים היוצאים מחוץ לקרקע בזמן הגידול, ולא החלק הנמוך בחסא שנמצא מתחת לפני הקרקע, משום שיש סוברים שאותו חלק שנמצא מתחת לפני הקרקע לא יוצאים בו ידי חובה.
"שולחן עורך"- יערוך שולחנו בליל פסח ויסעוד ליבו בשמחה, ומכל מקום יש להיזהר לבל ימלא כרסו בזמן הסעודה, כדי שיוכל אחר כך לאכול את האפיקומן לתיאבון ולא אכילה גסה שתהיה עליו לטורח.
"צפון" לאחר גמר הסעודה, אוכלים "אפיקומן" (שהוא המצה השמורה תחת המפה, ואם היא אינה מספיקה ייקח מצה אחרת) דהיינו שיעור "כזית" (כעשרים ושבעה גרם) מצה, זכר לקרבן פסח הנאכל על השובע, ויש מחמירים לאכול שני כזיתים, אחד זכר לקרבן פסח, ואחד זכר למצה שהיו אוכלים עד קרבן פסח, אך מן הדין די בכזית אחד.
ויזהר לאכול את האפיקומן לתיאבון ובהיסבה, (ולא יברך עליו), ואם היה שבע כל כך עד שהוא קץ באכילתו, לא יצא ידי חובת אכילת אפיקומן, משום שאכילה גסה אינה נחשבת אכילה, ועל כן יש לשים לב לזה בזמן הסעודה, וכמו כן יש להיזהר לאכול את האפיקומן בהיסבה, משום שאם לא היסב צריך לחזור ולאכול אפיקומן ועלול לבוא לידי אכילה גסה.
