שאלה: מי שחילל שבת עבור חולה, ובסופו של דבר התברר שלא היה צורך בפעולת חילול שבת כלל, האם הוא צריך כפרה על חטאו?
תשובה: מי שחילל שבת סתם, וכגון שנסע במכונית בשבת שלא לצורך פיקוח נפש כלל, בודאי שכאשר יחזור בתשובה מעוונו, יצטרך לעשות סדר תיקון תשובה, לכפר על חטאו הגדול בחילול שבת קודש. ואז, כשיראה ה' בעוניו ובצערו, בודאי שיקבל את תשובתו ברצון.
אולם המחלל שבת עבור נפש מישראל הנמצאת בסכנה, מצוה גדולה עשה, וכפי שנתבאר בהלכות הקודמות, שכך הוא דין התורה. עד שאמרו רבותינו במסכת יומא, שיש לחלל את השבת עבור החולה, על ידי גדולי ישראל, ואין צורך לחפש דרכים אחרות בכדי שהחילול שבת יעשה על ידי אנשים פשוטים, ואף אסור לעשות כן, בכדי שלא יבאו אנשים לומר שיש איזה פגם בחילול שבת עבור החולה.
ויש נשים שנהגו, שכאשר חיללו שבת עבור יולדת, או שאר חולה שיש בו סכנה, היו נוהגות אחר כך להתענות בכדי לכפר על חילול שבת שעשו. וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שהוא מעשה הוללות וסיכלות, שהרי התורה אמרה שיש לחלל שבת עבור מצות מילה, ומעשים בכל יום שהמוהלים מחללים שבת ומלים את הילד בשבת, וכי יעלה על הדעת שאותו מוהל שנצטוה בתורה למול בשבת, יצטרך אחר כך להתענות בכדי לכפר על חטאו? כן הדבר הזה, שמי שנזדמן לו לחלל שבת עבור חולה שיש בו סכנה, מצות עשה, ואינו צריך לחזור על כך בתשובה כלל ועיקר.
ואפילו אם נתברר אחר כך שלא היה צורך לחלל את השבת לצורך אותו חולה. וכגון אשה שהרגישה שהיא עומדת ללדת בליל שבת, ובעלה לקח אותה ברכבו לבית החולים, ולבסוף נתברר שלא ילדה עד שעברו כמה ימים, אין הבעל צריך להתחרט על מה שעשה, כי עשה הכל על פי התורה, שאמרה שיש לחלל שבת עבור ספק פיקוח נפש.
וכן מבואר בפירוש בשלחן ערוך, שאם היה החולה זקוק לאכול תאנה אחת, והלכו עשרה בני אדם, וכל אחד מהם קטף עבורו תאנה מן העץ, כולם פטורים מחילול שבת, שעשו כן ברשות התורה, "ויש להם שכר טוב מאת ה'".
ובשו"ת בנין ציון, נשאל, אודות תלמיד חכם אחד, שנצטווה על ידי הרופאים לאכול ביום הכפורים, ושמע בקולם, ואחר שהבריא, התחיל להצטער ולהסתפק שאולי הרופאים טעו בדבריהם, כי באמת לא הרגיש חולשה גדולה כל כך, ולא היה צריך לאכול ביום הקדוש. והשיב הגאון המחבר, שהרי מבואר בפוסקים, שאפילו אם החולה אומר בבירור שאין צריך לאכול, והרופאים אומרים שצריך לאכול, חיוב גמור הוא לשמוע בקול הרופא, "ומובטח אני שאינו צריך כפרה, וכבר אמרו חכמים, אין החולה עומד מחוליו ומתרפא עד שמחלו לו כל עוונותיו", ועל כן אין מקום כלל לשאלה זו, ואינו צריך כפרה כלל.
ולסיכום: במקום ספק פיקוח נפש, יש לחלל את השבת, ואפילו אם נתברר אחר כך שלא היה צורך בחילול שבת, אין איסור בדבר, שכך הוא משפט התורה, לחלל שבת עבור ספק פיקוח נפש.
