הלכה ליום שני י"ב חשון תשפ"ו 3 בנובמבר 2025

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה עבור

כוכבה בת חממה

הוקדש על ידי

המשפחה

מדת חסידות – מעשה מהגאון רבי שלום משאש זצ"ל

שאלה: לא פעם, נזכרת בדבריכם הלשון "המחמיר תבא עליו ברכה", או "וממדת חסידות נכון להחמיר", והשאלה היא, אם הדבר הוא מותר מן הדין, מדוע אתם כותבים שכדאי להחמיר, ואם הדבר אסור, אם כן, שיהיה אסור לכל אחד, ומדוע כתבתם להתיר?

תשובה: לשון "המחמיר תבא עליו ברכה", נזכרת רבות בדברי הפוסקים. וכבר בדברי הראשונים נמצא מטבע לשון זה. (ראה לדוגמא בלשון הרשב"א ב"מ דף עא. ובחדושי הריטב"א נדה סו. ועוד).

וביאור הענין, כי יש ענינים רבים שמעיקר ההלכה ושורת הדין, יש להקל בהם. אולם מצוה מן המובחר להחמיר לחוש לכל השיטות באותו ענין, או לחוש לספק השייך באותו ענין, אך כל זה אינו מן הדין, אלא ממדת חסידות.

ובאמת שראוי לכל אדם להנהיג עצמו בכמה עניני חסידות כפי כוחו. ועל פי דברי הזהר הקדוש הוא חיוב גדול, וכן האריכו הרבה בענין זה רבותינו המקובלים.

וכתב רבינו המסילת ישרים, כי שורש המילה "חסידות", נגזר מן המילה "חסד". ואף על פי שמדת החסידות שייכת בין בענינים שבין אדם למקום ובין בענינים שבין אדם לחבירו, מכל מקום שורש מדת החסידות הוא דוקא בענינים שבין אדם לחבירו, שיראה אדם להיטיב כמה שיוכל עם זולתו, ויזהר להתנהל נכונה בסדר דיבורו עם הבריות, שיאמר לחבירו דברים שיהיו נעימים לאזנו, וכן יראה לסייע לאחרים בצדקה גדולה בממונו, או בגופו, בהשתדלות אצל אחרים וכל כיוצא בזה. כללו של דבר, יראה בעצמו מה היה רוצה שיטיבו לו, וכך יעשה לאחרים. עד שיתרגל במדה זו ותהיה מושרשת בו, ויהיה מטיב לבריותיו של הקדוש ברוך הוא, וכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים.

וכתב רבינו הריטב"א (הובאו דבריו בחדושי החקרי לב על מסכת שבועות), כי אין לך ריע קרוב לאדם יותר מאשתו. וכן אשה, אין לה אדם אחר קרוב אליה יותר מבעלה. ועל כן פשוט הוא, שלפני שילך אדם לחפש לו מעשים טובים וחסדים מחוץ לביתו, יזהר להתנהג יפה עם בני ביתו, באהבה ואחוה, בהבנה ובאורך רוח. ועיקר איסור אונאת דברים שהזהירה עליו התורה, שייך דוקא בין אדם לאשתו, ובין אשה לבעלה, וכבר אמרו רבותינו, לעולם יזהר אדם באונאת אשתו, מפני שדמעתה מצוייה.

וכל ענינים אלה של חסידות, הנם בכלל "שיירי מצוה", וכבר שמענו מרבותינו, "שיירי מצוה מעכבין את הפורענות", כלומר, אפילו דבר שאינו מצוה ממש, מכל מקום, הואיל ורואים מן השמים שאותו אדם נזהר כל כך ומהדר וחושב ומרבה במצוות, גדולה זכות זו להציל את האדם מן הפורענות. ובכלל שיירי מצוה, כל עניני החסד שאין האדם מחוייב בהם מן הדין. וכן אדם המהדר אחר אתרוג נאה למצות ארבעת המינים, ואדם המהדר שתהיה לו מגילת אסתר כשרה לקריאה, הרי אלו בכלל שיירי מצוה, ובכלל מדת החסידות.

והזהירו רבותינו, שאם בכל ענין שעושה אדם יזהר להצניע את עצמו, שלא יכוין במעשיו בשביל פרסום שמו הטוב וכדומה, כל שכן שבמצות החסידות יזהר להצניע עצמו. ובפרט יזהר מעניני חסידות ששיך בהם צד איסור, כגון עניני גאווה וכדומה. וכבר הארכנו בזה במקום אחר.

הגאון רבינו שלום משאש זצ"ל, רבה של ירושלים, היה דר במרוקו. ובעירו לא נהגו גדולי הדור להניח תפילין של רבינו תם. ואילו הוא, חפץ היה מאד להניח תפילין אלה, ביודעו כמה גדלה חשיבות חורה זו, ובפרט כאשר נודע לכל דברי הראב"ד, שמצא בתלמוד ירושלמי ישן, שהיה כתוב בו בסדר הנחת פרשיות התפילין כשיטת רבינו תם. ועוד, כי ידוע על פי דברי המקובלים שיש מעלה גדולה בהנחת תפילין אלה. ועל כן עז היה רצונו להתחיל לנהוג בחומרא זו. ובהיותו כבן שלשים שנה החל במנהג הטוב של הנחת תפילין של רבינו תם. לאחר כמה חודשים, חלה במחלת הטיפוס, והגיע עד שערי מות, עד שריחמו עלינו מן השמים, והתרפא מחוליו לגמרי.

לאחר מכן, עמד ועשה חשבון נפש עם עצמו, על מה נענש לחלות בחולי קשה כל כך? חשב וחשב, עד שהגיע למסקנה כי "חטאו" הגדול היה, שהניח תפילין של רבינו תם בפני רבני מרוקו הזקנים, והיה כאן חשש של "יוהרא" מצדו, שהוא מחמיר במה ששאר גדולי הדור אינם מחמירים. מיד קיבל עליו להפסיק בהנחת תפילין של רבינו תם נגד מנהג רבני עירו.

(אולם בודאי שבזמנינו, בארץ ישראל, מצוה רבה על כל אדם להניח תפילין של רבינו תם, אחר שפשט המנהג בקרב רבים מהמון העם להחמיר בזה, וכמו שהארכנו בזה בספר אביר הרועים חלק שני).

וכתב הרב בעל ספר פלא יועץ, שאם ימנע אדם מקיום ענין של חסידות, מפני סיבה אחרת, של גאוה וכדומה, יזכה בזה לשכר על אותו ענין, כאילו קיימו, אף על פי שנמנע ממנו. מפני שמן השמים רואים שהוא היה חפץ להתחסד עם קונו, ורק מפני סיבה צדדית לא עשה כן, הרי שמחשבה טובה מצרפה הקדוש ברוך הוא למעשה, כאילו עשאה.

נמצינו למדים, כי עניני חסידות שייכים באמת לכל אדם. הן בעניני הידור וחיזור אחר המצות, והן בעניני עשיית חסד עם הבריות. ובלבד שיכוין אדם את מעשיו לשם שמים, ולא לשם כבוד או חנופה חלילה. ובזכות קיום מדה זו, נזכה לראות בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן.

שאלות ותשובות על ההלכה

אז למה לא להחמיר תמיד כשיש דעות חלוקות ?
איזה נימוקים הלכתיים יש , שלא להחמיר בכל דבר ? (חוץ מנראה כמזלזל ברבותיו)
הרי שיטת מרן רבנו שליט"א היא כח ההיתרא , והוא מגנה הרבה פעמים את המחמירים בכל דבר.  ט"ו כסלו תשע"א / 22 בנובמבר 2010

שלום וברכה!

לא בכל מקום אנו אומרים המחמיר תבא עליו ברכה, משום שיש מקרים בהם נדחית שיטתו של המחמיר לגמרי מההלכה. ועל כן, אין טעם להחמיר כדבריו. ורק במקום בו יש מקום לדברי המחמיר, כדאי להחמיר.
מרן שליט"א מורה לקולא בדרך כלל לרבים, אך גם הוא מורה פעמים רבות כי המחמיר תבא עליו ברכה.
 
בברכת התורה,
הלכה יומית.

8 ההלכות הפופולריות

ראש השנה – רבי חיים בן עטר

לסדר ראש השנה, ראה כאן. יום ראש השנה, הוא יום הדין, שבו עוברים כל באי עולם לפני ה' יתברך מלך המשפט, ועל כל אחד ואחד גוזרים ביום זה כל מה שיארע עמו במשך השנה ואף השנים הבאות. ולכן על כל אדם להתעורר, לשוב בתשובה, ולתקן את מעשיו הבאים, כדי שיזכה להכתב ולהחתם בספרם של צדיקים, שיזכה לשנה טובה ומבו......

לקריאת ההלכה

"זכר למחצית השקל" התשפ"ו

מחצית השקל בפרשת כי תשא, שקוראים גם כן ב"שבת שקלים", נצטוינו על נתינת "מחצית השקל" שהיו כל ישראל נותנים בזמן שבית המקדש היה קיים. וסגולת המצוה שהיו ישראל נותנים "מחצית השקל", היתה להצילם מכל נגף, ורבו סודותיה ומעלותיה מאד, ובזמן שהיה בית המקדש קיים, היו "משמיעי......

לקריאת ההלכה

דין מוצאי תשעה באב ויום עשירי באב

אחר צאת הכוכבים בתשעה באב, דהיינו כעשרים דקות אחר שקיעת החמה, מותר לאכול ולשתות, ונוהגים לברך ברכת הלבנה אחר תפילת ערבית במוצאי תשעה באב. וטוב לטעום משהו קודם ברכת הלבנה. ויש נוהגים לנעול נעלים, ולרחוץ פניהם וידיהם קודם ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב. (ויש סוברים שאין לברך ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב, או......

לקריאת ההלכה

שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה


סדר ראש השנה – גימטריא "חטא"

נהגו לאכול בשני הלילות של ראש השנה, מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה, ולכן נוהגים לאכול בלילי ראש השנה, רוביא (הנקראת לוביא בערבית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), תמרים, רימונים, תפוח בדבש וראש כבש. ומקור המנהג, ממה שאמרו בגמרא במסכת הוריות (יב.), לעולם יהא אדם רגיל לראות בראש השנה לסימן טוב, קר......

לקריאת ההלכה

ימי ספירת העומר

ימי ספירת העומר, הם ימים שקדושתם מרובה, כמו שכתב הרמב"ן בפירושו לפרשת אמור, כי ימים אלה שהם ימי ספירת העומר, מחג הפסח ועד לחג השבועות, קדושתם היא כקדושת ימי חול המועד, ואינם ימי אבל ופורענות כמו ימי בין המצרים. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל היה מזכיר את דברי הרמב"ן הללו בימי הספירה, כדי......

לקריאת ההלכה

החייבים והפטורים מתענית תשעה באב

חולה שאין בו סכנה חולה (ממש, שנפל למשכב וכיוצא בזה, אף על פי שאין בו סכנת חיים), פטור מלהתענות בתשעה באב, כי חומרת התענית בתשעה באב פחותה מחומרתה ביום הכפורים. ובכל מקום של ספק, יש לעשות שאלת חכם. (ומפני מיחושים כגון כאבי ראש רגילים וכדומה, אין להתיר אכילה בתשעה באב). אדם זקן בשנים זקן שתש כוח......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב – שנת תשפ"ו

היום, הוא יום ראש חודש "מנחם אב". ובשבוע הבא ביום חמישי (מיום רביעי בלילה), יחול יום תשעה באב, הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנהגי אבלות, וכמו שלמדנו, מכל מקום משנכנס חודש אב, ועד לאחר עשירי באב, יש מנהגי אבלות נוספים......

לקריאת ההלכה