לאחר שלמדנו בימים האחרונים כמה דינים הנוגעים לאכילת בשר וחלב, נדון בכמה הלכות הנוגעות לאכילת בשר דגים עם בשר של עוף או בהמה, ועוד ענינים השייכים לזה.
דג שנאפה עם בשר
אמרו בגמרא במסכת פסחים (דף עו:): "ההיא בינתא דאיטווא בהדי בישרא, אמר מר בר רב אשי, אסור לאכלה, משום דקשיא לריחא ולדבר אחר". כלומר, דג שנאפה בתנור אחד ביחד עם בשר, אסר מר בר רב אשי לאכול מאותו תבשיל, משום שבשר עם דגים ביחד גורמים לצרעת, כלומר, מביאים לידי סכנה.
ודברי הגמרא הללו הובאו בדברי הפוסקים, ופסקם מרן השלחן ערוך להלכה למעשה בחלק יורה דעה (סימן קטז סעיף ב), שאסור לאכול בשר עם דגים ביחד מפני הסכנה.
אכילת בשר ודגים על שלחן אחד
ודנו הפוסקים, לגבי שני בני אדם המכירים זה את זה, ואוכלים על שולחן אחד, זה בשר וזה דגים, האם צריכים לשים ביניהם "היכר", כלומר, כלי או כיכר לחם, כדי שלא יטעו לאכול זה משל זה. (כדין שני אנשים שאוכלים על שולחן אחד זה בשר וזה חלב וכפי שכבר נתבאר בהלכות הקודמות). ולמעשה כתבו רבים מן הפוסקים להקל בזה, שאין להצריכם להניח היכר ביניהם, מכיון שבדבר שהוא אסור מחמת "סכנה", אנשים נזהרים יותר מאשר בדבר שהוא אסור מחמת דין.
ועוד כתבו הפוסקים להקל בזה מטעם אחר, שדווקא בבשר וחלב גזרו חכמים לשים היכר, משום שאין שום אפשרות לאכול בשר ומיד אחר כך לאכול חלב, שהרי חייבים להמתין שש שעות ביניהם. אבל בין דגים ובשר אין שום חיוב להמתין כלל, ודי בשטיפת פיו ואכילת פת וכיוצא בזה, ומיד יכול לאכול מה שירצה, דג או בשר, ולכן לא החמירו כל כך לשים "סימן" ביניהם.
ועוד כתב מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, להקל בזה מטעם נוסף, שיש סוברים שבכלל בזמנינו אין איסור באכילת בשר ודגים ביחד, משום שכיום דבר זה אינו מביא לידי סכנה, ואף על פי שבודאי אין הלכה כשיטה זו, מכל מקום יש לצרפה כ"סניף" להקל לעניין זה שאין צורך לשים היכר בין אדם האוכל בשר לאדם האוכל דגים. ("צירוף סניף להקל", פירושו, שלעיתים בנושא הלכתי מסוים, כתבו הפוסקים להקל, אף על פי שאין טעם אחד חזק להקל, אלא בצירוף כמה טעמים, שאין בכל אחד מהם די כוח להכריע את הכף, אבל בצירוף כולם יש להקל. וכן לעיתים מצטרפים סניפים להחמיר).
ולסיכום: אסור לאכול דגים עם בשר. ומותר לשני בני אדם לאכול על שלחן אחד, זה אוכל בשר וזה אוכל דגים, ואין לחשוש שמא יאכלו זה ממאכליו של רעהו.
