שאלה: גר צדק שנתגייר כדת בארץ ישראל, ומוצאו מארצות אשכנז, האם יוכל להתנהג בכל עניניו על פי מנהגי הספרדים ועדות המזרח שקבלו עליהם הוראות מרן השלחן ערוך, או עליו לנהוג כמנהג האשכנזים ההולכים על פי פסקי הרמ"א?
תשובה: הנה הלכה רווחת בידינו בכמה מקומות, כי "גר שנתגייר כקטן שנולד דַמֵי", כלומר, גר שנתגייר, הרי הוא כקטן שנולד. ("דמי" היינו, "דומה", שגר שנתגייר כקטן שנולד הוא דומה). ומדין זה אנו למדים כמה הלכות. ואחת מהן היא, כי למרות שהלכה בידינו שגוי שבירך (כלומר, קילל) את השם חייב מיתה, מכל מקום, אם לפני שמת התגייר, הרי הוא פטור מעונש מיתה, שהרי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
ומעתה, הואיל ומרן השלחן ערוך הוא רבן של בני ארץ ישראל, וארץ ישראל היא מקומו, וכל תושבי ארץ ישראל וסביבותיה קבלו הוראותיו לכל אשר יאמר, בין להקל בין להחמיר, לפיכך כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, כי גר שנתגייר בארץ ישראל, הרי הוא כקטן שנולד בה, ועליו לנהוג בכל הליכותיו כדעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו.
ואף על פי שהוריו של הגר הם מארצות אשכנז, ברור מאד שאין לו לחשוש אפילו להחמיר כדעת הרמ"א וגאוני אשכנז, כשהם חולקים על מרן השלחן ערוך, שהרי הגר אינו מתייחס (כלומר, אין לו "יחוס" לאבותיו שאינם יהודים כלל), שהרי מדין התורה מותר לגר להתחתן עם אחותו שנתגיירה יחד איתו, מכיון שאין הם נחשבים קרובי משפחה אחרי שהתגיירו, כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. (ומכל מקום רבותינו גזרו שיהיה אסור להתחתן עם קרובותיו, מטעם אחר שלא נוכל להאריך בו כאן). ומכאן, שאין הגר נחשב על פי ההלכה לבנם של הוריו הגויים, ולכן בודאי שאין הוא מחוייב למנהגי הארצות שמהם הוריו באו.
ולכן בסיכום: גר צדק שנתגייר בארץ ישראל, עליו להתנהג בכל עניניו על פי הוראות מרן השלחן ערוך שהוא רבם של בני ארץ ישראל. וכן עליו להתפלל בנוסח התפילה של הספרדים, שהוא הנוסח הנכון יותר על פי קבלת רבינו האר"י. ואין שום התחשבות מבחינת ההלכה בארץ המוצא של הגר, אלא, בין אם מקורו מארצות המזרח, ובין אם מקורו מארצות אשכנז, לעולם עליו לנהוג על פי מנהגי ארץ ישראל, כלומר על פי דעת מרן השלחן ערוך.
