בהלכה הקודמת ביארנו את עצם האיסור בנסיעה ברכבת בין עירונית בשבת, שאף על פי שהנוסע עולה אל הרכבת לפני כניסת השבת, מכל מקום הואיל והרכבת עוברת בשבת מעיר לעיר, יש בזה איסור תחומין בשבת.
וכתבנו שברור הדבר שכל הנדון הוא ברכבת שמונהגת על ידי גויים, וגם הנוסעים רובם גויים, שאם אין הדבר כן, בלאו הכי יש כאן חילול שבת מצד מלאכת ההבערה בשבת, וכדין נסיעה במכונית בשבת שהיא איסור חילול שבת החמור.
ומעתה עלינו לדון ברכבת עירונית המונהגת על ידי גויים, ורוב הנוסעים הם גויים, והיא אינה יוצאת מתחום לתחום בשבת, מכיון שכל מהלך הנסיעה של הרכבת הוא באותה העיר, וכמו שמצוי לרוב בערי אירופה, האם יש איסור לעלות לרכבת כזו בשבת?
והנה גם בנדון זה לכאורה יש לאסור בהחלט כל שהנוסע מטלטל עמו את כרטיסי הנסיעה, שיש בזה איסור טלטול בשבת, אלא שעדיין יש לדון במקום שהנוסע אינו לוקח עמו דבר, ושילם דמי הנסיעה מערב שבת, והכרטיסן אינו דורש ממנו מאומה, כך שהוא יכול לעלות אל הרכבת בלי שיש איזה דבר בידו, שאז לכאורה אין כאן שמץ איסור בשבת, שאין כאן איסור תחומין, כי הכל באותה העיר, ואין כאן איסור הבערה, שהרי הרכבת נוסעת על ידי גוי עבור רוב הנוסעים שהם גויים.
אולם הגאון רבי יהודה אסאד כתב שיש לאסור בזה מצד אחר, והוא שאף על פי שעצם הפעלת הקרונות היא בשביל רוב הנוסעים שהם גויים, מכל מקום ידוע שמחמת כובד המשקל של היהודי היושב שם יש להוסיף בהבערת האש ברכבת, ונמצא שנעשית מלאכת הבערה עבורו.
אולם כמה מגדולי האחרונים כתבו להעיר על דבריו, שאמנם נכון הדבר בקרונות שהיו מצויים בזמנם, או באוטובוסים בזמן הזה, שבאמת כגודל משקל הנוסעים כך יש להוסיף בהבערת האש, אך ברכבות חשמליות וכיוצא בזה שקצב נסיעתן הוא קבוע והן גדולות מאד, אין לחוש לדבר זה כלל, שאין הוספת הבערה בתוספת משקל זעומה של היהודי היושב בקרון. ועל כן מצד זה אין לחוש בדבר לאיסור כלל.
ומכל מקום כתב הגאון רבי יצחק אבולעפיא בשו"ת פני יצחק, שיש לאסור את הדבר משום "זילותא דשבת" (זלזול בשבת), שהנסיעה ביום השבת היא זלזול בקדושת השבת, אף אם אין בה איסור. והביא מקור נאמן לדבריו ממה שאמרו בגמרא במסכת ביצה (כה:) אין יוצאים בכסא בשבת. ופירש רש"י, אין יוצאים בשבת על גבי קתדרא שלוקחים אותו בני אדם. (כפי שנהוג עד היום בכמה מדינות, שבני אדם נושאים מעין קרון שעליו יושבים בני אדם אחרים). וטעם האיסור מבואר שם משום שנראה הדבר כדרך יום חול. כלומר, כמין זלזול בכבוד השבת. וכדבריו כתבו עוד מרבותינו האחרונים.
ומעתה לפי דברי הפני יצחק, שיש בדבר איסור משום זלזול בשבת, נראה לכאורה שיש להחמיר שלא לעלות לחשמלית בשבת. וכן כתב הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, הראשון לציון הרב הראשי לישראל, שכל הירא וחרד לדבר ה' ודאי שמצוה שלא יסע ברכבת חשמלית בשבת.
אולם במקום שהנסיעה היא לצורך מצוה, כגון רופא הנדרש לצאת לבית החולים בשבת לרפא חולים מישראל, או מוהל הצריך לצאת לנסיעה לקיים מצות מילה וכיוצא בזה, העיקר להלכה שיש להקל בדבר לעלות אליה אף ביום השבת, כל שאינו נושא עמו את מעות הנסיעה ואינו מטלטל שום דבר, שבמקום מצוה אין לחוש לאסור בזה. וכן פסק הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל הנ"ל. ומכל מקום כתב מרן זצ"ל, שנכון שיעשה הדבר עד כמה שאפשר בצנעא, כדי שלא יבאו להקל ראש בנסיעה ברכבת בשבת.
