הלכה ליום שני י"א כסלו תשס"ו 12 בדצמבר 2005              

כלי סעודה חדשים הנקחים מן הגוי (כגון רוב הכלים המיוצרים מחוץ לארץ ישראל), צריך להטבילם במקוה קודם שישתמש בהם. שכך נאמר בתורה (בחומש במדבר לא.) לאחר שנלחמו ישראל עם המדינים, וחזרו מהמלחמה עם שלל, ציוה אותם הקדוש ברוך הוא להטביל את הכלים שבאו משלל המדינים במקוה טהרה, וכן אמרו בגמרא במסכת חולין (דף עה:). ומכל מקום, אף שטבילת כלי מתכות היא מן התורה, טבילת כלי זכוכית היא מדרבנן, ולדבר זה ישנן משמעויות הלכתיות שונות.

וקודם שמטביל את הכלי, אם הוא כלי אחד, מברך עליו, אשר קדשנו במצותיו וצונו על טבילת כלי, ואם הם שני כלים או יותר, מברך, אשר קדשנו במצותיו וצונו על טבילת כלים. ובדיעבד, בין שבירך על טבילת כלי אחד על טבילת כלים, ובין שבירך על טבילת כלים רבים על טבילת כלי, יצא, ואינו חוזר ומברך.

וכשמטביל את הכלי, צריך להטביל את כל הכלי כאחד, ואפילו אם הוא כלי גדול וארוך, משום שאין טבילה לחצאין.

וברוב המקומות שיש בהם ישוב של יהודים שומרי תורה, ויש שם מקוה טהרה, יש שם גם מקוה מיוחד לצורך הטבלת כלים, וחייב כל אדם להזהר שיהיו כל הכלים בביתו טבולים כדת, משום שכל זמן שלא הוטבלו הכלים הטעונים טבילה, אסור לאכול ולשתות בהם, ומכל מקום אם עבר ועשה איסור והשתמש בהם, אין המאכל נאסר מחמת כן.

ובהלכה הבאה יבואר בעז"ה אילו כלים חייבים בטבילה ואילו מהם פטורין.